שירים ליהושע
סדר השירים
כשההכרה מאירה (לשים גירסה עדכנית)
שירים על החיים ועל המוות:
אין בושה
המוות הוא החידה של החיים
נשמת כל חי
ולא תהיה למוות ממשלה
סוף טוב הכל טוב
השיר הזה
רק תהילים
הכל נשמע
להודות
שב/י
כמו תם
לחוש את האור
של…
כשהגוף צועק
דבר אל עצים ואבנים
אפילו אלפי שעונים
הספרייה
לגלות את לב הפרח
קפיצה אל הנשגב
הזמן כקו והזמן כמעגל
הזמן כחומר אמורפי\געגועים לפרופ. אמדו
אָדָם אוֹרֵג שָׁטִיחַ
לְהַתְחִיל הַכֹּל מֵהַתְחָלָה
יש לי חשק
ספר החיים
סערה בכוס מים
לַלֵּב אֵין שִׁיטָה
לַמְּצִיאוּת יֵשׁ שִׁיטָה
צחק עם הצוחקים
הסוף
הכאב
גם בעציצי חרס פשוטים
התקווה צומחת בכל כלי
סוף טוב הכל טוב
ואליק בא מהים
יש חיים בים המוות
בגן המציאות
להד"ם
הכוכבים המנצנצים ביקום
ליליומה
עד קצה הגבול
ציפיות
איי האסוציאציה
ניצוצות
הר של ממתקים
אקסיומה 6
"תַּת הַהַכָּרָה נִפְתַּחַת כְּמוֹ מְנִיפָה" (יוֹנָה וולך)
כְּשֶׁהַהַכָּרָה מְאִירָה
תַּת הַהַכָּרָה נִפְתַּחַת
כְּשֶׁהַהַכָּרָה מְאִירָה בְּאוֹר גָּדוֹל
וְצָרִיךְ רַק לִשְׁמֹר עַל הָאוֹר שֶׁלֹּא יִכְבֶּה.
נַזְמִין חֲלוֹמוֹת מוּאָרִים,
נְוַתֵּר עַל חֲלוֹמוֹת חֲשׁוּכִים
וּנְסַפֵּר סִפּוּרִים גְּלוּיִים.
כִּי מָה נְחַפֵּשׂ
בְּסִדְקֵי עָבָר
נִסְתָּרִים
וּמָה נִרְאֶה
מִבַּעַד לַקּוּרִים?
נִפְתֹּר חֲלוֹמוֹת
כִּמְסַפְּרֵי עֲתִידוֹת
וְלֹא כְּחוֹשְׂפֵי שְׁלָדִים
מִקְּבָרוֹת.
מָה שֶׁהָיָה,
הָיָה –
בּוֹאוּ נִתְמַקֵּד
בְּמָה שֶׁיִּהְיֶה.
שֶׁהֲרֵי הַכָּרַת הֲיֵשׁ הַלֹּא-יָדוּעַ מְסַקְרֶנֶת פִּי אֶלֶף
מֵהַחִטּוּט הַחוֹזֵר עַל עַצְמוֹ
בָּאֵין-שָׁם-כְּלוּם
הָאִישִׁי.
הַטֶּלֶסְקוֹפִּים שֶׁל הַהַכָּרָה מַקְרִינִים
עַל קִירוֹת הַמּוֹחַ
צִלּוּמִים וּצְבָעִים שֶׁעַיִן לֹא רָאֲתָה
שֶׁשֵּׂכֶל לֹא תָּפַס.
צִלּוּמִים שֶׁל פִּרְחֵי-רֹעַ מִתְיַבְּשִׁים בְּשֶׁמֶשׁ בּוֹעֶרֶת
וּלְעֻמָּתָם עֲצֵי-אוֹר צוֹמְחִים עַל כּוֹכְבֵי הַחֹשֶׁךְ,
וּמַרְאוֹת הַרְרֵי הָעֶצֶב הַמַּלְבִּינִים
שֶׁבְּבוֹא קִצָּם יִתְמוֹטְטוּ
בִּרְעָמִים עֲמוּמִים
וְיִמַּסּוּ בִּשְׁקִיעָה
לִתְהוֹמוֹת
יָם.
*
הַהַכָּרָה הַמְּאִירָה מְגַשֶּׁשֶׁת בְּתַחְתִּיּוֹת הַיְּקוּם וּמְזַהָה;
אֶת אֲגַם הָעַלִּיזוּת, וּלְמַעְלָה מֵאֲגַם הָעַלִּיזוּת:
אֶת נְהַר הַחֲגִיגָה, וּלְמַעְלָה מִנְּהַר הַחֲגִיגָה:
אֶת יַם הַשִּׂמְחָה, יָם שֶׁל שִׂמְחָה,
גַּל-אַחֲרֵי-גַּל: "מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ
עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל…"
וּבַיָּם הַזֶּה הַמְּסִירוּת הַחַמָּה שֶׁל הָאַהֲבָה
מְעוֹרֶרֶת אֶת הַיְּקוּם לִפְתֹּחַ אֶת יָדָיו
הַמְּקֻמָּטוֹת וְהַמְּיֻבָּלוֹת
וּלְחַבֵּק אֶת חִבּוּק
הַחַיִּים.
שִׁירִים עַל הַחַיִּים וְעַל הַמָּוֶת
אֵין בּוּשָׁה:
אֵין בּוּשָׁה לְנֹכַח הַמָּוֶת.
הַמֵּת מֻפְשָׁט מִנְּכָסָיו
מֻפְשָׁט מִבְּגָדָיו
וּמֻפְשָׁט מִגּוּפוֹ.
הוּא רַק מֻפְשָׁט.
כְּכָל שֶׁיַּלְבִּישׁוּ אוֹתוֹ
יַמְשִׁיךְ לִשְׁכַּב בְּפִשּׁוּט אֵיבָרָיו,
יְגַלְגֵּל אֶת עֵינֵי הַזְּגוּגִית שֶׁלּוֹ
וְיֵעָוֶה אֶת פְּנֵי הַמַּסֵּכָה
בִּרְצִינוּת שֶׁל מֵת…
עַכְשָׁו כְּבָר שׁוּם דָּבָר לֹא יַעֲזֹר.
חָדַל לְהַרְעִישׁ עוֹלָמוֹת בִּשְׁבִילוֹ,
כָּבָה אוֹרוֹ.
הַמָּוֶת הִקִּישׁ,
לֵךְ וְתַגִּיד קַדִּישׁ..
*
הַמָּוֶת הוּא הַחִידָה שֶׁל הַחַיִּים
הַמָּוֶת הוּא הַחִידָה שֶׁל הַחַיִּים
וְהַחַיִּים הֵם הַחִידָה שֶׁל עַצְמָם.
הַאִם הַמָּוֶת נוֹצַר כִּי הַחַיִּים
רוֹצִים כְּבָר לַחְזֹר אֶל עַצְמָם,
כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁהִשְׁתּוֹלֵל דַּיּוֹ
וְרוֹצֶה כְּבָר לַחְזֹר אֶל עַצְמוֹ ?
אוֹ שֶׁבִּזְמַן מְסֻיָּם
הֵם מִתְחָרְטִים עַל יְצִיאָתָם
מֵהַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּאוּ
וְעַל כֵּן הֵם רוֹצִים לַחְזֹר בַּחֲזָרָה ?
וְאוּלַי הֵם חוֹזְרִים וְחוֹזְרִים עַל עַצְמָם,
פַּעַם בְּתַחְפֹּשֶׂת שֶׁל יֶלֶד וּפַעַם בְּתַחְפֹּשֶׂת שֶׁל זָקֵן ?
אָז מַדּוּעַ לִפְעָמִים הֵם אוֹמְרִים לְעַצְמָם כֵּן,
וְלִפְעָמִים הֵם נוֹתְנִים לְעַצְמָם לְהִזְדַּקֵּן ?
נִשְׁמַת כָּל חַי
***********
הַסִּפּוּר שֶׁל טיך נהאת חאן:
"יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁעָמַדְתִּי לִדְרֹךְ עַל עָלָה יָבֵשׁ,
רָאִיתִי אֶת הֶעָלֶה בַּמֵּמַד הַמֻּחְלָט.
רָאִיתִי שֶׁהוּא לֹא מֵת מַמָּשׁ,
אֶלָּא הִתְחִיל לְהִתְמַזֵּג עִם הָאֲדָמָה הַלַּחָה
וְהִתְכּוֹנֵן לְהוֹפִיעַ עַל הָעֵץ בָּאָבִיב הַבָּא בַּצּוּרָה אַחֶרֶת.
חִיַּכְתִּי אֶל הֶעָלֶה וְאָמַרְתִּי לוֹ:
אַתָּהּ מִתְחַזֶּה !"
*
נִשְׁמַת כָּל חַי
בְּנִשְׁמַת הָעוֹלָם
וְנִשְׁמַת הָעוֹלָם
בְּנִשְׁמַת כָּל חַי.
נִשְׁמַת הָעוֹלָם בְּנִשְׁמַת כָּל חַי:
מוּסִיקָה מְנַגֶּנֶת בְּחַיַי.
נִשְׁמַת הָעוֹלָם בְּנִשְׁמַת כָּל חַי:
עָלִים יְרֻקִּים צוֹמְחִים עָל עֵץ חַי.
נִשְׁמַת הָעוֹלָם בְּעָלִים
שֶׁצּוֹמְחִים וְנוֹשְׁרִים
נִשְׁמַת הָעוֹלָם בְּעָלִים
שֶׁנּוֹשְׁרִים וְצוֹמְחִים…
בַּחֲגִיגַת עַלְעָלִים שֶׁעוֹלִים
וְיוֹרְדִים,
בַּחֲגִיגַת עַלְעָלִים שֶׁיּוֹרְדִים
וְעוֹלִים…
בְּנֶּשֶׁף שֶׁל מַּסֵּכוֹת:
כְּשֶׁרוֹקְדִים פַּעַם עִם זֶה
וּפַעַם רוֹקְדִים עִם הַבָּא.
פַּעַם בְּמַּסֵּכָה יְרוּקָה,
וּפַעַם בַּמַּסֵּכָה צְהוּבָּה.
פַּעַם בָּעוֹלָם הַזֶּה,
וּפַעַם בָּעוֹלָם הַבָּא…
וְלֹא תִּהְיֶה לַמָּוֶת מֶמְשָׁלָה
וְלֹא תִּהְיֶה לַמָּוֶת מֶמְשָׁלָה.
הַצִּפּוֹרִים יְצַיְּצוּ בְּכָל מָקוֹם,
הָעֵצִים יִגְדְּלוּ לַגְּבָהִים,
וְהָאֲנָשִׁים יִתְרַחֲבוּ מִבִּפְנִים.
נִצְחַק וְלֹא נִבְכֶּה, לֹא חָשׁוּב עַל מָה…
וְהַשִּׂמְחָה תִּהְיֶה אֲחוֹתֵנוּ הַתְּאוֹמָה.
מִשְׁפַּחְתֵּנוּ הַמֻּרְחֶבֶת תִּחְיֶה בְּכָל הָעוֹלָם
וְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יִהְיֶה אֶזְרַח הָעוֹלָם.
הַתִּינוֹקוֹת יְהַדְּרוּ אֶת פְּנֵי הַזְּקֵנִים וְהַזְּקֵנִים יְהַדְּרוּ אֶת פְּנֵי הַקְּשִׁישִׁים וְהַקְּשִׁישִׁים יְהַדְּרוּ אֶת בְּנֵי הָאַלְמָוֶת –
כִּי לֹא תִּהְיֶה לַמָּוֶת מֶמְשָׁלָה.
אֲפִלּוּ הֶעָנִי יַעֲשִׁיר בְּבוֹא הַזְּמַן,
וּבְבוֹא הַזְּמַן גַּם הָאִטִּיִּים יַגִּיעוּ
אֶל מְקוֹם הַמְּמַהֲרִים.
וְהַמְּמַהֲרִים יִקְּחוּ לָהֶם אֶת כָּל הַזְּמַן
בֵּין זְמַן לִזְמַן.
אַךְ לַמְרוֹת שֶׁהַחֲלוֹמוֹת יִהְיוּ אֲרֻכִּים,
הַיָּמִים יִהְיוּ קְצָרִים,
הַמַּעֲשִׂים יִתְרַבּוּ מְאֹד בֶּעָתִיד-
וְהַאֵין-סוֹף יִהְיֶה רָחוֹק כְּתָמִיד.
סוֹף טוֹב הַכֹּל טוֹב
סוֹף טוֹב הַכֹּל טוֹב. עַל כֵּן טוֹבִים הֵם הַחַיִּים.
שֶׁבְּסוֹפָם: אִמָּא-אֲדָמָה אוֹסֶפֶת וְאַב-תֵּבֵל מְקַבֵּל
וְכָל יְצִירֵי הָרוּחַ מַפְשִׁיטִים מִמְּךָ אֶת הַמָּוֶת
וּפוֹרְשִׁים לְפָנֶיךָ אֶת הַחַיִּים
וְקוֹל הַ"אֲהָהּ" שֶׁלְּךָ מִתְגַּלְגֵּל
לְכָל אָרְכּוֹ וְרָחְבּוֹ שֶׁל יְקוּם חַיֶּיךָ
וּמֵעִיר אוֹתְךָ מֵהַשֵּׁנָה הָעֲמֻקָּה
שֶׁיָּשַׁנְתָּ בְּתוֹכָם.
הַשִּׁיר הַזֶּה
הַשִּׁיר הַזֶּה הוּא שִׁיר צָרוּד
הַשִּׁיר הַזֶּה הוּא שִׁיר בְּלִי MOOD
הַשִּׁיר גַּם מְזַיֵּף
ת'מָנְגִינָה
הַשִּׁיר נִשְׁמָע עָיֵף
מֵהַתְחָלָה…
אַךְ מָה אִכְפַּת, מָה אִכְפַּת לִי, בְּחַיַּי –
אִם הַשִּׁיר הַזֶּה חוֹרֵז לִי
אֶת הַפְּרוֹזָה שֶׁל חַיַּי !
רק תהילים
אֵין לִי סַבְלָנוּת לאליאדות ולאודיסיאות
וְגַם אֶרֶץ הַשְּׁמָמָה קְשַׁת הַפִּעְנוּחַ
שֶׁל אליוט מְעַיֶּפֶת אוֹתִי.
מָה לַעֲשׂוֹת אֲנִי קוֹרֵא עַצְבָּנִי מִדַּי
לשכאלה…
רַק תְּהִלִּים אֲנִי קוֹרֵא
וְאֶת הַמִּלִּים הַקָּשׁוֹת שֶׁסַּבָּא שֶׁלִּי
הָיָה מְבָאֵר לְבַעֲלֵי הָעֲגָלוֹת,
אֲנִי מֵבִין מֵהָעֶרְגָּה
שֶׁל הַמִּזְמוֹר.
הכול נשמע
אַל תִּתֵּן לְעַצְמְךָ לְהִתְיַבֵּשׁ;
תְּלַחְלֵחַ אֶת שְׂפָתֶיךָ –
תּוֹצִיא הֲבָרוֹת –
תּוֹצִיא שְׁרִיקוֹת –
הַכֹּל נִשְׁמַע,
כִּי זֶה כָּל הָאָדָם.
לְהוֹדוֹת
לְהוֹדוֹת תָּמִיד,
עַד בְּלִי דַּי,
כִּי הַהוֹדָיָה מַזְרִימָה
חַיִּים לַנֶּפֶשׁ,
כְּמוֹ שֶׁהַדָּם מַזְרִים
חַיִּים לַגּוּף.
שֵׁב
רָגוּעַ וְשָׁלֵו,
וְקָבֶּל שֶׁפַע,
שֶׁפַע רַב –
כְּשֶׁהַלֵּב מִתְמַלֵּא
עַד גְּדוֹתָיו…
כְּמוֹ תָּם
לוֹמַר תּוֹדָה,
כָּךְ סְתָם,
לוֹמַר-
כְּמוֹ תָּם.
שֶׁלֹּא שׁוֹאֵל
מָה הוּא,
מְקַבֵּל.
לָחוּשׁ אֶת הָאוֹר
לָחוּשׁ,
אֶת הָאוֹר,
בְּכָל נְשִׁימָה,
וּבְכָל נְקֻדָּה שֶׁבָּעוֹר.
שָׁל …
שָׁל כל עולמות הצער מעליך,
שָׁל, כל עוד, כל עוד-
לא כל כוחך כשל.
ומהר שלל:
שלל גרגרי כוכבים ושלל כדוריות דם רקדניות
כי כל רגע של חיים הוא לך
שלל.
ואם אדם נכשל?
ואם אלוהים נכשל…?
שָׁל!
שָׁל כל עולמות הצער מעליך
כי הבכי שאתה חי בו,
לא קודש הוא ולא חול.
שָׁללללללל….
(*) שָׁל = להשיל, להשיר, להפיל, להסיר, להוריד; להתקלף, להוריד שכבה
כשהגוף צועק
כשהגוף צועק
מה יש כבר לדבר- –
הרי אי אפשר לומר,
מול הפצע והדם:
לא היו הדברים מעולם…
כשהגוף צועק
על הנשמה ללחוש לו בכל כוחה:
שים לבך אלי!
שים לבך אלי כל עוד אתה חי…
הפצע מגליד, הסימן נעלם
אך מה יהיה איתי
אם בכל כאב, בכל צער –
תשכח מקיומי,
כאילו לא הייתי
תקוותך מעולם?
דַּבֵּר אֶל עֵצִים וַאֲבָנִים
דַּבֵּר אֶל עֵצִים וַאֲבָנִים,
דַּבֵּר אֶל הֶעָלִים הַצְּהַבְהַבִּים
הַנּוֹשְׁרִים מֵהָעֵץ
הַמְּכַסִּים אֶת הַסֶּלַע הַקָּשֶׁה
שֶׁמִּתַּחְתָּיו.
דַּבֵּר אֶל עֵצִים וַאֲבָנִים
וְאַל תִּמָּנַע מִלְּדַבֵּר גַּם
עִם אַבְנֵי הֶחָצָץ
הַקְּטַנְטַנּוֹת
וְעִם גַּרְגְּרֵי הַחוֹל
הַמְּפֻזָּרִים בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים…
כִּי עוֹר הַתֹּף שֶׁל הַשּׁוֹמֵעַ הוּא הָעוֹלָם כֻּלּוֹ
וְכָל אֶבֶן וְכָל גַּרְגֵּר חוֹל מְדַבְּרִים בִּשְׁמוֹ…
אֲפִלּוּ אַלְפֵי שָׁעוֹנִים
אֲפִלּוּ אַלְפֵי שָׁעוֹנִים שֶׁמְּחוֹגֵיהֶם
רוֹטְטִים עַכְשָׁו
לֹא יְכוֹלִים לִמְחֹק אֶת זְמַן הַחַיִּים
שֶׁעָבַר וְלֹא שָׁב.
אַלְפֵי שָׁעוֹנִים לֹא יְכוֹלִים לִטְעוֹת בַּמִּקְצָב
וְאַלְפֵי הַשָׁעוֹנִים מְתַקְתְּקִים
רַק בִּכְדֵי שֶׁזְּמַן הָאַהֲבָה לֹא יַחְלֹף לַשָּׁוְא…
הַסִּפְרִיָּה
כָּל עֲלֵה רוֹשֵׁם
אֶת נִדְנוּדָיו בָּרוּחַ
וְרִשּׁוּמָיו שְׁמוּרִים לְתָמִיד
בַּסִּפְרִיָּה הַיְּרֻקָּה.
כָּל צִפּוֹר מְצַיֶּרֶת
אֶת מַסְלוּלֵי מְעוֹפָהּ
עַל פְּנֵי רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם.
וְצִיּוּרֶיהָ אֲצוּרִים לְעוֹלָם
בְּמוּזֵאוֹן הַתְּכֵלֶת.
רַק לַחוֹלוֹת הַנּוֹדְדִים
בַּמִּדְבָּרִיּוֹת
שֶׁמְּפַסְּלִים אֶת הַצּוּרוֹת
הֲכִי מַפְתִּיעוֹת עַל גִּבְעוֹת-הַזָּהָב,
אֵין לָהֶן צוֹפֶה וְלֹא יִהְיֶה לָהֶן צוֹפֶה.
בְּמֻקְדָּם אוֹ בִּמְאֻחָר הֵן יִתְפָּרְקוּ לָנֶצַח…
לְגַלּוֹת אֶת לֵב הַפֶּרַח
לִפְעָמִים צָרִיךְ לְטַפֵּס עַל סֻלָּמוֹת
לְהַגִּיעַ לְלֵב הַפֶּרַח
וְלַעֲשׂוֹת אָנָלִיזָה לְרֵיחַ הַבֹּשֶׂם
הַנּוֹדֵף מֵאַבְקָנָיו…
וְלִפְעָמִים יֵשׁ רַק לְהִשְׁתַּהוֹת מְעַט
עַל הַסְגָלְגוּלִיוּת הַסְּגֻלָּה
שֶׁל הַסִּגָּלִית,
אוֹ עַל הַוְרָדְרָדִיוּת הַוְּרֻדָּה
שֶׁל הַוֶּרֶד
וְלִנְשֹׁם …
קְפִיצָה אֶל הַנִּשְׂגָּב
קְפִיצוֹת רַבּוֹת הָיוּ לִי,
וּנְפִילוֹת שֶׁנִּגְמְרוּ רַע
עוֹד מַאֲמָץ, לֹא אֲוַתֵּר לִי.
עוֹד מַאֲמָץ, לֹא נוֹרָא.
וְשׁוּב אָעֵז וְאֶקְפֹּץ אֶל
הַנִּשְׂגָּב בִּמְרוֹמוֹ.
אוּלַי הַפַּעַם אֱלֹהִים יֹאהַב
וְיוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ.
הַזְּמַן כְּקַו וְהַזְּמַן כְּמַעְגָּל
נִסִּיתִי לִתְפֹּס אֶת קַו הַזְּמַן בִּזְנָבוֹ
וְלֹא לָתֵת לוֹ לְהַמְשִׁיךְ לַחְרֹץ בְּנַפְשִׁי.
(שֶׁיַּמְשִׁיךְ לַחְרֹץ אֶת חֶלְקַת הַגּוּף,
קִמְטֵי הַגּוּף – שֶׁלּוֹ הֵם.
אַךְ מַדּוּעַ לָתֵת לוֹ לַחְרֹץ גַּם בְּחֶלְקַת הַנֶּפֶשׁ ?)
דִּמִּיתִי אֶת הַזְּמַן לְמַעְגָּל שֶׁהוֹלֵךְ וּמִתְעַגֵּל בְּתוֹכִי
וְרָאִיתִי שֶׁכַּאֲשֶׁר אֲנִי מְחֻבָּר לַחַיִּים –
הַזְּמַן עָג סְבִיבִי עוּגָה סְפוֹגִית,
אַךְ כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְנֻתָּק מִן הַחַיִּים –
הַזְּמַן חוֹצֶה אוֹתִי
בְּקַו סַכִּינוֹ.
בְּחַיֵּי כָּל אָדָם מִתְרוֹצְצִים תָּמִיד שְׁנֵי סוּגֵי זְמַן:
זְמַן יָשָׁר וּזְמַן עָגֹל,
זְמַן חוֹלֵם וּזְמַן מֵקִיץ,
זְמַן הַפּוֹרֵט עַל מֵיתָר
וּזְמַן הַמַּקִּישׁ עַל אֶבֶן,
זְמַן רֵיק וּזְמַן מָלֵא,
זְמַן פּוֹתֵחַ וּזְמַן סוֹגֵר.
הַזְּמַן הַיָּשָׁר
הוּא זְמַן הַצִּפִּיָּה הָעַזָּה
שֶׁל תִּינוֹק רָעֵב לִינֹק,
וְהוּא זְמַן הַחֲרָדָה הָעַזָּה
שֶׁל הַזָּקֵן מִפְּנֵי הַמָּוֶת.
וְהַזְּמַן הַעֲגוֹל
הוּא זְמַנּוֹ שֶׁל הַתִּינוֹק
שֶׁעוֹד אֵין לוֹ זְמַן,
וְהוּא זְמַנּוֹ שֶׁל הַזָּקֵן
שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת הַזְּמַן שֶׁהָיָה.
הַזְּמַן הַיָּשָׁר
הוּא הַזְּמַן הַמְּתַסְכֵּל שֶׁל
יֶלֶד שֶׁרוֹצֶה הַכֹּל
רַק עַכְשָׁו,
וְהוּא הַזְּמַן הַמְּתַסְכֵּל שֶׁל
הַזָּקֵן שֶׁיּוֹדֵעַ
שֶׁעַכְשָׁו כְּבָר לֹא יִהְיֶה.
וְהַזְּמַן הַעֲגוֹל
הוּא הַזְּמַן הַמָּתוֹק שֶׁל הַיֶּלֶד
שֶׁשָּׂמֵחַ עַכְשָׁו,
וְהוּא הַזְּמַן הַמָּתוֹק שֶׁל הַזָּקֵן
שֶׁשָּׂמֵחַ בְּחַיָּיו.
הַזְּמַן כְּחֹמֶר אָמוֹרְפִי\גַּעְגּוּעִים לפרופ. אָמְדוּ
לַזְּמַן אֵין צוּרָה וְאֵין מָקוֹם
זֶה רַק אַתָּה שֶׁנּוֹתֵן לוֹ צוּרָה וְנוֹתֵן לוֹ מָקוֹם.
הַזְּמַן כְּמוֹ מַיִם
מְמַלֵּא כָּל כְּלִי
זוֹרֵם בְּכָל עָרוּץ
גַּם בִּפְנִים וְגַם בַּחוּץ.
רַק שֶׁהַשְּׁהִיָּה בִּפְנִים
אֵינֶנָּה דּוֹמָה לַשְּׁהִיָּה בַּחוּץ.
אָהַבְתִּי אֶת "הֶרֶף הַזְּמַן" הברגסוני;
שֶׁהוּא הַדְּבַשׁ הַנִּגָּר מֵחַלַּת-הַזְּמַן,
שֶׁהַנֶּפֶשׁ מִבִּפְנִים מְלַקֶּקֶת
בִּלְשׁוֹנָהּ.
אָהַבְתִּי אֶת אנרי ברגסון כְּמוֹ שֶׁלִּמְּדָה אוֹתוֹ
מוֹרָתִי הָאֲהוּבָה
פרופ. אֵלִיעָנָה-אָמְדוּ-לֵוִי-וָלֶנְסִי
בְּחַיֶּיהָ שֶׁלָּהּ;
כְּשֶׁהִיא מְלַטֶּפֶת וּמְחַבֶּקֶת אֶת הַזְּמַן,
וְנוֹתֶנֶת בּוֹ אֶת נְשִׁיקוֹתֶיהָ
בְּפִילוֹסוֹפְיָה, בַּפְּסִיכוֹאָנָלִיזָה, בְּיַהֲדוּת, בַּצִּיּוּר,
וּמְצַיֶּרֶת עַל אוֹר אחה"צ שֶׁלּוֹ
אֶת הַחֲגִיגָה הַיּוֹמְיוֹמִית…
וְאוֹהֶבֶת בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן שְׁלוֹשָׁה בְּעָלִים
וְאֶת עַצְמָהּ…
וְנִשְׁאֶרֶת עִם אַהֲבַת
הַזְּמַן…
וְלוֹקַחַת אֶת כָּל הַזְּמַן שֶׁבָּעוֹלָם
וּמַעֲנִיקָה בּוֹ אַהֲבָה
לָעוֹלָם.
הַסּוֹף
לִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֵׁב: הַסּוֹף,
שׁוּם דָּבָר לֹא מְבַשֵּׂר,
רַק עוֹד יוֹם וְעוֹד יוֹם חָסֵר…
וְלִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֵׁב: הַסּוֹף,
הַכֹּל הוּא מְבַשֵּׂר,
אֱלֹהִים נוֹתֵן לָנוּ לִכְסוֹף
וְיֵשׁ לָנוּ אֶת זֶה-
מֵהַתְחָלָה וְעַד הַסּוֹף.
אָדָם אוֹרֵג שָׁטִיחַ
אָדָם אוֹרֵג שָׁטִיחַ
וּמַשְׁאִיר קְצָווֹת לֹא קְשׁוּרִים – –
עַד מְהֵרָה מָה שֶׁהָיָה שָׁטִיחַ
הוֹלֵךְ וְנִפְרַם…
מִקֵּץ שָׁנִים
חוֹזֵר הָאָדָם וְעוֹמֵד מוּל
שְׁתִי וָעֵרֶב מְפֹרָר
סוֹפֵר קְשָׁרִים שֶׁלֹּא הָיוּ
וּמְחַפֵּשׂ שָׁטִיחַ…
לְהַתְחִיל הַכֹּל מֵהַתְחָלָה
יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמַּתְחִילִים הַכֹּל מֵהַתְחָלָה –
עוֹד לֹא מַתְחִילִים לִחְיוֹת וּמִתְנַפֵּץ הַגַּל;
וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַהַתְחָלָה הִיא סֵבֶל מָתוֹק
וְאֹשֶׁר כִּמְעַט בִּלְתִּי נִסְבָּל,
שֶׁמְאַפְשֶׁרֶת לִמְשׁוֹת מִתּוֹךְ יָם דּוֹהֶה שֶׁל זִקְנָה
אֶת דְּמוּת הָעֶלֶם שֶׁהָיִיתָ,
וְשֶׁאִם לֹא תִּטְבַּע בַּיָּם הַזֶּה, יָכוֹל לִהְיוֹת
שֶׁזוֹ תִּהְיֶה לֵדָתְךָ הַשְּׁנִיָּה.
יֵשׁ לִי חֵשֶׁק
יֵשׁ לִי חֵשֶׁק לַעֲשׂוֹת עִנְיָן
מִכְּלוּם.
אֵיזֶה עִנְיָן אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת מִכְּלוּם
אֲפִלּוּ שֶׁכָּל כָּךְ מִתְחַשֵּׁק ?
הַחֵשֶׁק עַצְמוֹ הוּא כְּבָר עִנְיָן גָּדוֹל
בָּאֶפְשָׁרוּת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ
וְהַכְּלוּם הוּא מַשֶּׁהוּ, לֹא?
הַפִילוֹסוֹף הַפֶּסִימִי, שופנהאואר,
תָּלָה בַּחֵשֶׁק אֶת כָּל עוֹלָמוֹ.
בִּמְחִילָה, לֹא הָיִיתִי תּוֹלֶה בּוֹ אֶת כָּל עוֹלָמִי.
וְחַיָּבִים לְהוֹדוֹת
כִּי בְּשׁוּם עוֹלָם מֵהָעוֹלָמוֹת
לֹא נִרְאֶה חֵשֶׁק מִתְחַבֵּר לְפֶּסִימִיּוּת…
וּבְכָל הַכָּבוֹד,
הָעוֹלָם כְּחֵשֶׁק שֶׁאֵין בּוֹ אֶפְשָׁרוּת
מְדַכֵּא הַרְבֵּה יוֹתֵר
מֵעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֶפְשָׁרוּת וְאֵין בּוֹ חֵשֶׁק.
ואעפ"כ, מִי מְסֻגָּל לִחְיוֹת
בְּעוֹלָם שֶׁאֵין בּוֹ חֵשֶׁק ?
*
אָז מָה הָיָה לָנוּ?
הָיָה לָנוּ חֵשֶׁק וְהָיָה לָנוּ כְּלוּם
וְהָיָה רָצוֹן לַעֲשׂוֹת עִנְיָן
מִכְּלוּם.
וְרָאִינוּ שֶׁהַחֵשֶׁק כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ
אֵינֶנּוּ כָּל הָעִנְיָן
וְהַכְּלוּם" יָכוֹל לִהְיוֹת מַשֶּׁהוּ
מְאֹד מַמָּשִׁי,
בִּמְיֻחָד אִם בּוֹעֵר בָּנוּ הַחֵשֶׁק
לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ
עִנְיָן.
סֵפֶר הַחַיִּים
בְּסֵפֶר הַחַיִּים
כְּמוֹ גַּם בְּכָל סֵפֶר עַמּוּדִים נִדְבָּקִים
לִפְעָמִים בִּבְלִי-דַּעַת, לִפְעָמִים בְּהֶסֵּח-הָדַּעַת.
אַךְ אִם שָׂמִים לֵב וּמַפְרִידִים בֵּין הָעַמּוּדִים
הָעֲלִילָה מִתְבַּהֶרֶת
וְהַחַיִּים מִתְמַלְּאִים
וּמִתְאָרְכִים.
סְעָרָה בְּכוֹס מַיִם
כָּל דָּבָר בַּחַיִּים
שֶׁעוֹשִׂים מִמֶּנּוּ עִנְיָן-
נִהְיָה מְעַנְיֵן
לֹא פָּחוֹת מִסְּעָרָה בְּכוֹס מַיִם
שֶׁאַף הִיא מְעַנְיֶנֶת כְּתוֹפָעָה!
מָה עוֹבֵר עַל כּוֹס
שֶׁמִּתְחוֹלֶלֶת בְּתוֹכָהּ סְעָרָה?
רוּחַ בָּאָה מִבַּחוּץ וְנִכְנֶסֶת פְּנִימָה לְתוֹךְ הֶחָלָל הַקָּטָן
וְהַמַּיִם שֶׁהִיא מַסְעִירָה נִדְחָפִים וּבוֹרְחִים
עַד שֶׁהַכּוֹס רֵיקָה
אֵין בָּהּ מַיִם…
הַאִם עוֹד תִּתְמַלֵּא הַכּוֹס
אוֹ תֵּעָשֶׂה לָהּ קְבוּרָה נָאָה?
לֹא, זֶה לֹא הַכּוֹס שֶׁתִּקָּבֵר,
אֵלֶּה הַחַיִּים
שֶׁלֹּא עוֹשִׂים מֵהֶם עִנְיָן.
חַיִּים שֶׁלֹּא עוֹשִׂים מֵהֶם עִנְיַן
מִתְרוֹקְנִים מֵהַחַיִּים
כְּמוֹ הַכּוֹס מִן
הַמַּיִם.
לַלֵּב אֵין שִׁיטָה
*************
הֵשִׁיטָה נוֹבַעַת מֵהַנִּסָּיוֹן הַמִּצְטַבֵּר וְהַנִּלְמָד
אֵיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר בַּצּוּרָה הַנְּכוֹנָה.
אַךְ לַלֵּב אֵין שִׁיטָה –
הַלֵּב יוֹדֵעַ.
לִפְעָמִים הַלֵּב חָכַם יוֹתֵר
מִשִּׁבְעִים וְשֶׁבַע שִׁיטוֹת.
אֵין שִׁיטָה לָאַהֲבָה,
לָאַהֲבָה שֶׁלֹּא תְּלוּיָה בַּדָּבָר.
שִׁיטָה לָאַהֲבָה
עוֹשָׂה אַהֲבָה תְּלוּיָה
בַּשִּׁיטָה…
אֵין שִׁיטָה לַמַּהוּת,
הַמַּהוּת
הִיא לֵב כָּל הַשִּׁיטוֹת.
הַשִּׁיטָה הַיְּחִידָה לְהַגִּיעַ לַלֵּב
הִיא בַּעֲזִיבַת הַשִּׁיטָה.
הַנִּסָּיוֹן לְהַגִּיעַ לַלֵּב בְּעֶזְרַת שִׁיטָה
הִיא מָנִיפּוּלַצְיָה עַל הַלֵּב-
וְהַלֵּב מִתְחַמֵּק מִכָּל
מָנִיפּוּלַצְיָה.
לַמְּצִיאוּת יֵשׁ שִׁיטָה
******************
הַמְּצִיאוּת עַצְמָהּ הִיא כְּמִין שִׁיטָה אַחַת גְּדוֹלָה
וְיֵשׁ כָּל מִינֵי שִׁיטוֹת לְהִתְמַצֵּא
בְּתוֹכָהּ.
שִׁיטוֹת טִבְעִיּוֹת וּמֻמְצָאוֹת
הֶגְיוֹנִיּוֹת יוֹתֵר וְהֶגְיוֹנִיּוֹת פָּחוֹת
פְּרִימִיטִיבִיּוֹת וּמְפֻתָּחוֹת
נְמוּכוֹת וּגְבוֹהוֹת.
לָאָמֶבּוֹת הַחַד תָּאִיּוֹת
יֵשׁ שִׁיטָה מֵעוֹלָם הָאָמֶבּוֹת
וְלַאֲנָשִׁים יֵשׁ שִׁיטוֹת מִכָּל הָעוֹלָמוֹת…
גַּם לָעִוֵּר יֵשׁ שִׁיטָה לְהִתְמַצֵּא
גַּם לָחֵרֶשׁ יֵשׁ שִׁיטָה לְהָבִין
גַּם לָאִלֵּם יֵשׁ שָׂפָה לְדַבֵּר
וּכְשֶׁהַצִּפּוֹרִים שָׁרוֹת סֶרֶנָדוֹת
וְהַפְּרָחִים מְחַיְּכִים
וְיֵשׁ אִוְשָׁה בֶּעָלִים שֶׁהָרוּחַ עוֹבֵר דַּרְכָּם,
אַתָּה יָכוֹל לְהִוָּכַח שֶׁאֵין זֶה חֲלוֹם
שֶׁאַתָּה בַּהַכָּרָה
וְשֶׁאֲפִלּוּ לָעֹנֶג הַזֶּה יֵשׁ שִׁיטָה
אֵיךְ לֶפְלַרְטֵט עִם הַחוּשִׁים
בְּאַהֲבָה.
צחק עם הצוחקים
לך על הנשגב,
מכל מקום שאתה נמצא בו
ואם יצחקו לך
צחק עם הצוחקים
כי כשאתה צוחק על עצמך
אתה מוציא את עודף האוויר
המנפח את האני שהולך על הנשגב…
הסוף
לפעמים אני חושב: הסוף,
שום דבר לא מבשר,
רק עוד יום ועוד יום חֲסֵר…
ולפעמים אני חושב: הסוף,
הכל הוא מבשר,
אלוהים נותן לנו לִכְסוֹף
ויש, יש לנו את זה-
מהתחלה ועד הסוף.
הכאב
הַכְּאֵב לֹא נִשְׁמָר בְּתוֹךְ כֵּלִים
שֶׁלֹא יְכוֹלִים לְהָכִילוֹ.
וְהַמִּלִּים שֶׁיְּכוֹלוֹת לְהָכִיל כְּאֵב
מוֹלִיכוֹת אוֹתוֹ לְאָן שֶׁהוֹלֵךְ הַדִּבּוּר
וְהַדִּבּוּר מִסְתַּנֵּן דֶּרֶך הַסְּדָקִים
וּבָא עַל הַשְּׁבָרִים.
וּבַּד בְּבַד עִם קוֹל הָאֲנָחָה הָעוֹלֶה מִלְמַטָּה
מגיע קוֹל רַךְ מִלְמַעֲלָה
וְהַמַּעֲבָר שֶׁל הַקּוֹלוֹת דֶּרֶךְ הַחֲלָלִים
מַבְלִיעַ אֶת הַכְּאֵב עִם זְרִימַת הַמִּלִּים.
גם בעציצי חרס פשוטים
גם בעציצי חרס פשוטים
פורחים פרחים
ואפילו ארגטלים ווניציאניים
לא ימנעו מפרחים ליבול.
התקווה צומחת בכל כלי
התקווה צומחת בכל כלי
וגם כלים סדוקים יכולים להכילה.
ושלא כמו הפרחים
תקוות לא נובלות לעולם.
סוף טוב הכל טוב
סוף טוב הכל טוב, על כן טובים הם החיים
שבסופם: אמא-אדמה אוספת ואב-תבל מקבל
וכל יצירי הרוח מפשיטים ממך את המוות
ופורשים לפניך את החיים
וקול ה"אהה" שלך מתגלגל
לכל אורכו ורוחבו של יקום חייך
ומעיר אותך מהשינה העמוקה שישנת
בה …
"ואליק בא מהים…" (משה שמיר)
אליק בא מהים הארצישראלי.
לכל אחד בארץ הצרה הזאת
יש רוחב ים.
עמוק בארץ הקטנה, האישית
יש לו לאליק, ים גדול, חרישי.
כשאליק מרגיש שקטן עליו המקום
שקטנו עליו החיים,
הוא מביט מערבה
וּמוצֵא את הים
והים מוצא לו
מקום בעולם.
מי שפוחד להרטיב את קצה אצבעותיו
בגלים
שלא מכיר את הים
וחי מרחוק
לעולם לא יכיר את אליק
כי אליק בא מהים.
מי שמכיר את אליק
נקשר ישר, נפש בנפש-
כי הים אצל אליק,
הים, הוא הנפש.
יֵשׁ חַיִּים בְּיַם הַמָּוֶת
יֵשׁ חַיִּים וְיֵשׁ מָוֶת בְּכָל דָּבָר
אֲפִלּוּ לְמֵתִים יֵשׁ חַיִּים
בַּזִּכְרוֹנוֹת
וּבָאֱמוּנָה
בַּחַיִּים שֶׁלְּאַחַר הַמָּוֶת.
יֵשׁ דָּבָר שֶׁעַל פָּנָיו נִרְאֶה מֵת
וְהוּא אוֹצֵר בְּקִרְבּוֹ שִׁפְעֵי חַיִּים
וְיֵשׁ דָּבָר שֶׁעַל פָּנָיו נִרְאֶה חַי
וְהוּא אוֹצֵר בְּקִרְבּוֹ חַרְבוֹנֵי מָוֶת.
כְּמוֹ כֵּלִים שְׁלוּבִים הֵם הַחַיִּים וְהַמָּוֶת
כְּשֶׁהַמָּוֶת עוֹלֵה הַחַיִּים יוֹרְדִים
כְּשֶׁהַחַיִּים עוֹלִים הַמָּוֶת יוֹרֵד…
בְּכָל דָּבָר יֵשׁ חַיִּים וְיֵשׁ מָוֶת
אֲפִלּוּ בְּיַם הַמָּוֶת יֵשׁ חַיִּים
וְאֶתְגָּר גָּדוֹל הָיָה לְגַלּוֹתָם
וּלְהַעֲלוֹתָם מִתּוֹכוֹ.
בִּקַּרְנוּ בְּמִפְעֲלֵי יַם הַמֶּלַח
וְנֶחְשַׂפְנוּ לְיַעַר צִנּוֹרוֹת
שֶׁמַּעֲלִים חַיִּים
מִמַּעֲמַקֵּי הַמָּוֶת
וְחָשַׁבְתִּי שֶׁאִם יִפָּתַח אֶחָד מֵהֶם
אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם
יַחְזְרוּ הַחַיִּים לִשְׁקֹעַ
בְּיַם הַמָּוֶת
וְיֵעָצֵר חָלִילָה שִׁנּוּעַ הָאַשְׁלְגָן
שֶׁמַּפְרֶה אֶת שְׂדוֹת הָאֹרֶז
בַּמִּזְרָח הָרָחוֹק
וּמַשְׂבִּיעַ מִילְיוֹנֵי
בְּנֵי אָדָם
וְיָדַעְתִּי שֶׁהַחַיִּים עוֹמְדִים נֶגֶד הַמָּוֶת
פּוֹתְחִים צִנּוֹרוֹת סְתוּמִים
וְסוֹתְמִים צִנּוֹרוֹת פְּתוּחִים
וְהָאַשְׁלָג מַמְשִׁיךְ לְהַחֲיוֹת
אֶת שְׂדוֹת הָאֹרֶז הַנִּצְחִיִּים.
בגן המציאות
בגן המציאות
זורעים קרעי חלומות
ומשקים אותם מים ממעיינות העתיד
וקוראים בקול רם את קידודי הדי אן אם שלהם
ולאחר שיודעים משהו על תקוותיהם
מניחים תקווה על תקווה
ושומרים עליהם כמו ששומרים על מכתבי אהבה.
עד שמתפורר הנייר, נשחת הכתב
ומתעמעם הזיכרון על האהבה ועל האוהבים
שהיו אי פעם.
להד"ם
להד"ם, הן לא היו דברים מעולם,
להד"ם, הן מעולם לא נפתחו פצעים,
לא נזל דם,
ומי שגיחך ולעג ולא הוציא מילה טובה
היה כלא היה.
וכל אלה שרקדו מסביב
כאילו יש גולם במעגל
כבר יצאו מהמשחק.
ומי שהרגיש שיצאה נישמתו
ונותר אך כגוף –
התעורר מחלום רע…
והמציקים שהתכוונו להציק-
לא הציקו
והקללה לא פעלה…
וכששמעו הטפשים את הבדיחות על חשבוננו
צחקו כמוצאי שלל
ואילו את החכמים הבדיחות הללו
לא הצחיקו כלל.
והארץ לא רעשה
והאדמה התמידה בשתיקתה
והשמים לא נפלו-
ולא היה מי שיתפעל מהמצב…
לכן כמעט טבעי היה
שלא נאמרה תודה לאל
והטרחנים שלא הפנו את הגב
המשיכו לסגוד לעגל הזהב.
. .
הכוכבים המנצנצים ביקום
הכוכבים המנצנצים ביקום מחזירים לנו
באור חוזר את הכוכב הפנימי
על ראי הנפש –
ואילו אנחנו שמחפשים לראות בכוכבים
את הדמות שנמצאת
על הראי –
דומים לאסטרולוגים שרואים איזו פְרֵחָה
שמסתובבת על מפת הכוכבים
בחוץ –
וחושבים שראו את בת המלך
שכל כבודה
פנימה.
לִילִיוֹמָה
הַזֶּהוּת
הִתְגַּלְּתָה לִי כְּמוֹ פֶּרַח שֶׁל לַיְלָה
נִסְגֶּרֶת בַּיּוֹם
וְנִפְתַּחַת בַּלַּיְלָה.
ליליומה קָרָאתִי לָהּ
ליליומה הָאַחַת
גַּם אִם בְּתוֹכִי
הִיא מְפֻצֶּלֶת לִשְׁתַּיִם.
ליליומה עָשְׂתָה לִי חַיִּים קָשִׁים –
בַּיּוֹם אָמַרְתִּי מִי יִתְּנֵנִי לַיְלָה
וּבַלַּיְלָה אָמַרְתִּי מִי יִתְּנֵנִי יוֹם.
ליליומה חָיְתָה בֵּין הַהֲפָכִים
וַאֲנִי חָיִיתִי עַל הַפָּנִים.
שֶׁבָּרַחְתִּי מֵעַצְמִי –
מִמֶּנָּה בָּרַחְתִּי,
כְּשֶׁשָּׂנֵאתִי אֶת עַצְמִי –
אוֹתָהּ שָׂנֵאתִי.
וְרַק שֶׁכְּבָר לֹא יָכֹלְתִּי לִחְיוֹת כָּךְ עִם עַצְמִי
הִכַּרְתִּי בִּזְכוּתִי לִחְיוֹת עִם ליליומה
וְהֶחְזַרְתִּי אֶת חַיַּי לְעַצְמִי
בַּיְּדִיעָה שליליומה
זֶה אֲנִי.
(הֶעָרָה: "כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, בַּאֲשֶׁר הוּא אָדָם,
מֻרְכָּב מִזֶּהֻיּוֹת חֶלְקִיּוֹת, לְעִתִּים כְּפוּלוֹת וְסוֹתְרוֹת.
לִחְיוֹת עִם זֶהוּת מֻרְכֶּבֶת, זֹאת זְכוּת אֱנוֹשִׁית בְּסִיסִית".
(פרופ. יִרְמְיָהוּ יוֹבֵל בְּשִׂיחָה עַל סִפְרוֹ "הָאֲנוּסִים")
עַד קְצֵה הַגְּבוּל
אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָדַעַת כֵּיצַד הוֹלֵךְ אָדָם
עַד קְצֵה גְּבוּלוֹ,
שְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי-הַגְּבוּל;
שְׁאַל אֶת הָעִוֵּר –
עַל הַמַּמָּשׁוּת הַשְּׁקוּפָה הַנִּגְלֵית לוֹ
בְּמִשּׁוּשָׁיו.
אֶת הַחֵרֵשׁ –
עַל הַהַאֲזָנָה הַפְּנִימִית
לְדִמְמוֹתָיו.
אֶת הָאִלֵּם –
עַל הַלָּשׁוֹן לְלֹא מִלִּים
בִּתְנוּעוֹתָיו.
אֶת הַמְּשֻׁתָּק –
על ההתקדמות בִּמְּקוֹם שִׁבְתּוֹ –
בַּהֲלִיכָה שֶׁל חַיָּיו.
וְאוֹתָנוּ תִּשְׁאַל;
עַל פְּרִיצַת מִגְבְּלוֹת הָרְאִיָּה, הַשְּׁמִיעָה, הַדִּבּוּר וְהַמַּעֲשֶׂה
בִּמְצִיאוּת המאפשרת וְהַפְּתוּחָה שֶׁלָּנוּ…
צִפִּיּוֹת
הִנְמַכְתִּי צִפִּיּוֹת-
הַצִּפִּיּוֹת גָּבְהוּ.
זָרַקְתִּי לַמְּגֵרָה-
הַדִּמְיוֹן אָז הִתְגָּרָה.
הוֹרַדְתִּי לָרִצְפָּה-
נִצְנְצוּ בַּחֲשֵׁכָה.
חָפַרְתִּי בּוֹר
כִּסִּיתִים בָּאֲדָמָה-
הִכּוּ בָּהּ שֹׁרֶשׁ
וְנָבְטוּ מִקֵּץ שָׁנָה.
איי האסוציאציה
נדודי השינה הם גם
איי האסוציאציה
שעליהם עוגנים;
זיכרי היומיום, פני האהובים,
נופי השיכחה העולים מתהומות הזיכרון,
וטעמי החיים.
אלה המרימים עוגן מן האיים הללו
וחותרים בחרדה היסטרית
לים השינה,
יכול להיות שיצליחו לצלוח את הנדודים
ויכול להיות שתודעתם תתנגש בסלעי הרוגז
ושנתם תופר ללא המסעות המענגים
(אך לא חסרי הסיכונים)
באיי האסוציאציה.
ניצוצות
*******
הניצוצות מנצנצים
בחשיכה
ובשרך מלבין בחלומות.
גם בלילה אפשר לראות
כשמתמקדים
איך עולים ריצודים
מעולמך
ומאותתים לי
לגלות את ערוותך…
הר של ממתקים
***************
הר של ממתקים
ממתק אחד יותר מתוק מהשני,
הר של ממתקים להמתיק את החיים
בזמנים מרים.
ובזמן מר שכזה מסופר על איש
שחיפש מתוק בין מתוקים
שמעד והחליק על ההר
והתגולל בין
ממתקים.
עד שהחל להתגלגל לתחתית
ומרוב פחד, בהיותו מר מתמיד –
סחב תוך כדי התגלגלותו
את כל הבא לידו,
מוצץ ומלקק –
בשפתיו ובעיניו…
מושך ותופס –
באצבעות, במרפקים,
בציפורניו-
ואם זה לא די
הוא מספיק לגולל לידו
ערמת ממתקים גדולה
שמתגלגלת עמו –
במורד המתוקים במעוף
התאווה
שתחתיתה בסוכר וראשה
באינסוף…
מסתובב… מסתחרר…
ככל שהערמה נערמת יותר
וגלי ממתקים סוערים מכים בו
והוא במצב של הלם ושוק
עד שמפולת ממתקים
קוברת אותו בקבר
מתוק.
אקסיומה 6
***********
)מהאתיקה של שפינוזה)
״אידיאה אמתית חייבת להתאים למושא
שהיא האידאה שלו״
* * *
אהבה חייבת להתאים לאהוב שהיא אהבתו
ולא להתפזר לאהבת הנמצאים כולם,
אלה עם שם ואלה בלי שם
ואלה שאת שמם אינך יודע
ולא יכולת לדעת גם אם מאד רצית.
נכון אמרה זלדה האהובה במשוררים
״לכל איש יש שם!״
אך הן תודה, בפני עצמך,
מליוני האנשים האנונימיים
בדומה לגרגרי החול אשר על שפת הים
שאין להם שמות פרטיים
כולם חול
ובדומה לכוכבים אשר על השמים
שאין להם שמות פרטיים
כולם כוכבים
ורק לנבחרים מהם שאתה זוכר להם שמות
ואת פרצופם מכיר
וכאבם ושמחתם יודע
או לכל הפחות
משער
שעה שאתה שם את עצמך בעורם
ועוד יותר אם אתה מסוגל
-אפילו רק רגע-
לשים עצמך בנפשם-
אלה נפשות שהם באמת
מושאי אהבתך,
לא רק כאידיאה
אלא מי שאתה מחבק
חיבוק של
חיים.
***************
***********
****
שלום יקרים,
שולח לכם לחג את השירים שכתבתי בחודשים האחרונים. לאחר שהתאמצתי לבער מהם את החמץ ולהכשיר אותם לקריאתכם, שתהיה, כך אני מקווה, בהרגשה של חירות והנאה.
חג שמח, פנחס
התוכן
בהולכי בין הבתים
לחפש אלוהים זה לשלול…
ליליומה
רק תהילים
הכול נשמע
יצור של לילה
סֵפֶר הַחַיִּים
אֲנִי אָמַרְתִּי בחופזי כָּל הָאָדָם כּוֹזֵב (תְּהִלִּים קטז. יָא)
כשההיגיון מסתבך
כל עוד יש אופק
אור באור נוגע
כשסגר אלוהים את עצמו מעצמו…
מחפש הפתעות
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם…
רסיסים ממפל התנור
עד קצה הגבול
איך כותבים
לכתוב את החיים
חירות חירות…
בְּהוֹלְכִי בֵּין הַבָּתִּים
בְּהוֹלְכִי
בֵּין הַבָּתִּים וְהַחוּט
הַמְּקַשֵּׁר בֵּין בַּיִת לְבַיִת
רוֹפֵף, קָרוּעַ, אוֹ בִּלְתִּי נִרְאֶה
אוֹפְפִים אֶת הַמּוֹחַ קוּרֵי שֵׁנָה בִּלְתִּי נִלְאִים
שֶׁמּוֹשְׁכִים אוֹתִי אֶל הַבַּיִת הַפְּנִימִי
וְנוֹעֲלִים אֶת הַשַּׁעַר
בַּעֲדִי
לְחַפֵּשׂ אֱלֹהִים זֶה לִשְׁלֹל…
*************************
לִשְׁלֹל וְלִשְׁלֹל-
כָּל מַחְשָׁבָה, דִּמְיוֹן, וַחֲלוֹם אוֹדוֹתָיו
בִּידִיעָה כִּי מָה שֶׁהָיָה הָיָה וְאַחֲרֵי מֹשֶׁה
אִישׁ לֹא יִרְאֶה עוֹד אֶת
"אֶהְיֶה-אֲשֶׁר-אֶהְיֶה"
וְיִחְיֶה.
כָּל שֵׁם מִשְּׁמוֹתָיו נִשְׁלַל
טֶרֶם עֲלוֹתוֹ עַל דַּל
הַשָּׂפָה –
וּבְכָל זֹאת הַנְּשָׁמָה מִמַּעֲמַקֶּיהָ
שׁוֹאֶלֶת: אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ?
וּמְבַקֶּשֶׁת לְהַלְּלוֹ:
הַלְּלוּ יָהּ!
וְיֵשׁ עָלָיו מַחְשָׁבָה, דִּמְיוֹן וַחֲלוֹם
וְהוּא נוֹכַח בַּזְּמַן וּבַמָּקוֹם
לְכָל נֶפֶשׁ הַקּוֹרֵאת בִּשְׁמוֹ
בֶּאֱמֶת וּבְתֹם.
לִילִיוֹמָה
הַזֶּהוּת
הִתְגַּלְּתָה לִי כְּמוֹ פֶּרַח שֶׁל לַיְלָה
נִסְגֶּרֶת בַּיּוֹם
וְנִפְתַּחַת בַּלַּיְלָה.
ליליומה קָרָאתִי לָהּ
ליליומה הָאַחַת
גַּם אִם בְּתוֹכִי
הִיא מְפֻצֶּלֶת לִשְׁתַּיִם.
ליליומה עָשְׂתָה לִי חַיִּים קָשִׁים –
בַּיּוֹם אָמַרְתִּי מִי יִתְּנֵנִי לַיְלָה
וּבַלַּיְלָה אָמַרְתִּי מִי יִתְּנֵנִי יוֹם.
ליליומה חָיְתָה בֵּין הַהֲפָכִים
וַאֲנִי חָיִיתִי עַל הַפָּנִים.
שֶׁבָּרַחְתִּי מֵעַצְמִי –
מִמֶּנָּה בָּרַחְתִּי,
כְּשֶׁשָּׂנֵאתִי אֶת עַצְמִי –
אוֹתָהּ שָׂנֵאתִי.
וְרַק שֶׁכְּבָר לֹא יָכֹלְתִּי לִחְיוֹת כָּךְ עִם עַצְמִי
הִכַּרְתִּי בִּזְכוּתִי לִחְיוֹת עִם ליליומה
וְהֶחְזַרְתִּי אֶת חַיַּי לְעַצְמִי
בַּיְּדִיעָה שליליומה
זֶה אֲנִי.
(הֶעָרָה: "כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, בַּאֲשֶׁר הוּא אָדָם,
מֻרְכָּב מִזֶּהֻיּוֹת חֶלְקִיּוֹת, לְעִתִּים כְּפוּלוֹת וְסוֹתְרוֹת.
לִחְיוֹת עִם זֶהוּת מֻרְכֶּבֶת, זֹאת זְכוּת אֱנוֹשִׁית בְּסִיסִית".
(פרופ. יִרְמְיָהוּ יוֹבֵל בְּשִׂיחָה עַל סִפְרוֹ "הָאֲנוּסִים")
רק תהילים
אֵין לִי סַבְלָנוּת לאליאדות ולאודיסיאות
וְגַם אֶרֶץ הַשְּׁמָמָה קְשַׁת הַפִּעְנוּחַ
שֶׁל אליוט מְעַיֶּפֶת אוֹתִי.
מָה לַעֲשׂוֹת אֲנִי קוֹרֵא עַצְבָּנִי מִדַּי
לשכאלה…
רַק תְּהִלִּים אֲנִי קוֹרֵא
וְאֶת הַמִּלִּים הַקָּשׁוֹת שֶׁסַּבָּא שֶׁלִּי
הָיָה מְבָאֵר לְבַעֲלֵי הָעֲגָלוֹת,
אֲנִי מֵבִין מֵהָעֶרְגָּה
שֶׁל הַמִּזְמוֹר.
הכול נשמע
אַל תִּתֵּן לְעַצְמְךָ לְהִתְיַבֵּשׁ;
תְּלַחְלֵחַ אֶת שְׂפָתֶיךָ –
תּוֹצִיא הֲבָרוֹת –
תּוֹצִיא שְׁרִיקוֹת –
הַכֹּל נִשְׁמַע,
כִּי זֶה כָּל הָאָדָם.
יצור של לילה
בְּעֹמֶק הַלַּיְלָה הֻפְּנַטְתִּי מֵעֵינַי יַנְשׁוּף
שֶׁהִבִּיט לְתוֹךְ עֵינַי
וְהוֹבִיל אוֹתִי
לִמְעָרַת הַיַּנְשׁוּפִים.
לֹא פָּחַדְתִּי, גַּם אֲנִי כָּמוֹהוּ יְצוּר שֶׁל לַיְלָה
שֶׁמַּכִּיר אֶת קְרִיאַת יְצוּרֵי הָאֹפֶל
וְלֹא מְחַכֶּה לְשִׁירַת הַצִּפּוֹרִים
הַמִּתְעוֹרְרִים
עִם שַׁחַר.
סֵפֶר הַחַיִּים
בְּסֵפֶר הַחַיִּים
כְּמוֹ גַּם בְּכָל סֵפֶר עַמּוּדִים נִדְבָּקִים
לִפְעָמִים בִּבְלִי-דַּעַת, לִפְעָמִים בְּהֶסֵּח-הָדַּעַת.
אַךְ אִם שָׂמִים לֵב וּמַפְרִידִים בֵּין הָעַמּוּדִים
הָעֲלִילָה מִתְבַּהֶרֶת
וְהַחַיִּים מִתְמַלְּאִים
וּמִתְאָרְכִים.
אֲנִי אָמַרְתִּי בחופזי כָּל הָאָדָם כּוֹזֵב (תְּהִלִּים קטז. יָא)
הֶעֱרִיצוּ אָדָם,
חָשְׁבוּ שֶׁהוּא מֻשְׁלָם
כָּל עוֹד שֶׁהוּא הָיָה בְּדַעְתָּם.
כְּשֶׁהִבְחִינוּ שֶׁסָּטָה מִדַּעְתָּם
שִׁנּוּ אֶת דַּעְתָּם עָלָיו
וַהֲפָכוּהוּ לָרַמַּאי
שֶׁמְּרַמֶּה אוֹתָם.
לֹא רָצוּ לַדַּעַת מַהִי
דַּעְתּוֹ הָאַחֶרֶת.
מִבְּחִינָתָם, אֵין הוּא קַיָּם עוֹד
וּמֵעוֹלָם גַּם לֹא הָיָה…
הָאָדָם שֶׁהִרְגִּישׁוּ
כְּלַפָּיו כִּקְרוֹבֵי דָּם –
הָפַךְ לִהְיוֹת שְׂנוּא נַפְשָׁם.
וואיי וואיי עָלָיו
שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ עֲלֵיהֶם כְּלוּם וְלֹא יָדַע
עַל מָה וְלָמָּה הוֹצִיאוּ עָלָיו אֶת מִשְׁפָּטָם.
רַק דָּבָר אֶחָד
יָדַע בְּבִטָּחוֹן מָלֵא,
שֶׁרַק בֶּן אָדָם הִנֵּה הוּא
וּכבֶֶּן אָדָם לְעוֹלָם הוּא לֹא יִהְיֶה מֻשְׁלָם.
וְאֵלֶּה שֶׁהֶעֱרִיצוּהוּ
וְחָשְׁבוּ אוֹתוֹ לְמֻשְׁלָם טָעוּ וּבִלְבְּלוּ
בֵּין אָדָם שֶׁחַי בַּמְּצִיאוּת וּבֵין אָדָם שֶׁחַי בְּדִמְיוֹנָם.
חִפְּשׂוּ אָדָם טוֹב – וְרָאוּ בּוֹ רַק טוֹב,
חִפְּשׂוּ אָדָם רַע – וְרָאוּ בּוֹ רַק רַע,
וְיָצְרוּ גְּבוּל לֹא אֱנוֹשִׁי בֵּין הַטּוֹב וּבֵין הָרַע.
הִסְתַּכְּלוּ עַל עַצְמָם – וְרָאוּ כִּי טוֹב,
הִסְתַּכְּלוּ עַל הָאַחֵר – וְרָאוּ כִּי רַע,
וְכָךְ יָצְרוּ אֶת הַגֹּלֶם הַטּוֹב וְאֶת הַגֹּלֶם הָרַע.
שְׁנֵי הַגְּלָמִים
הִסְתּוֹבְבוּ שׁוּב וָשׁוּב מִסָּבִיב לְעַצְמָם
וּבִמְקוֹם לַעֲשׂוֹת הֶכֵּרוּת טוֹבָה יוֹתֵר עִם עַצְמָם
חִפְּשׂוּ בֵּין אֲנָשִׁים דְּמוּת אִידֵאָלִית
לְהִזְדַּהוּתָם.
וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא הָיוּ מוּדָעִים לָעֻבְדָּה
שֶׁהַדְּמוּת שֶׁנִּמְצְאָה נִלְקְחָה
מִדִּמְיוֹנָם
הִתְאַכְזְבוּ מֵהָאָדָם
וְהֶאֱשִׁימוּ אוֹתוֹ בְּכָזָב,
לַמְרוֹת שֶׁהֵם עַצְמָם
צִפּוּ אֶת הַבְּדִיל בַּזָּהָב.
כְּשֶׁהַהִגָּיוֹן מִסְתַּבֵּךְ
כְּשֶׁהַהִגָּיוֹן מִסְתַּבֵּךְ
אֵיךְ מוֹצִיאִים אוֹתוֹ מֵהַסְּבַךְ?
הַאִם עַל יְדֵי עוֹד הִגָּיוֹן
שֶׁיַּעֲבֹד עַל הַהִגָּיוֹן שֶׁהִקְדִּימוּ
וְעַל הַהִגָּיוֹן שֶׁהִקְדִּים אֶת זֶה שֶׁהִקְדִּימוּ
בְּתִקְוָה שֶׁבַּהִלּוּךְ לְאָחוֹר
הַפְּלוֹנְטֶר יֻתַּר?
אוֹ מַשְׁאִירִים אֶת הַפְּלוֹנְטֶר
וְהוֹלְכִים קָדִימָה לְשִׁקּוּלִים חֲדָשִׁים
שֶׁבּוֹנִים בַּיִת חָדָשׁ עַל חָרְבוֹת הַיָּשָׁן?
אוֹ שֶׁנִּשְׁאָרִים בַּבַּיִת הַיָּשָׁן
לִחְיוֹת עִם הַסְּתִירוֹת
וייאללה בָּלָגָן…
כל עוד יש אופק
יֵשׁ אֹפֶק גַּם לַמַּחְשָׁבוֹת
שֶׁרָצוֹת עַל גַּלֵּי הַיּוֹמְיוֹם
וּמְחַפְּשׂוֹת שָׁם אֶת יַם הַחַיִּים.
אֲבָל כְּשֶׁהַגַּלִּים מִתְיָאֲשִׁים
וְהַיָּם הוֹדֵף
יַם הַחַיִּים הוֹפֵךְ
לְיַם הַמָּוֶת.
וְאֵין יוֹתֵר מַחְשָׁבוֹת
לְבַד מִלָּתֵת
לְסִירַת הַחַיִּים
לָשׁוּט לְאִטָּהּ
אֶל הָאֹפֶק הַמֵּת.
אור באור נוגע
**************
"אוֹר הַלְּבָבוֹת יוֹתֵר דַּק וּמְעֻלֶּה מֵאוֹר הָרְאוּת " (ספר הכוזרי מאמר ב' סימן נ"ד)
"לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת-פָּנָי: כִּי לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם, וָחָי" (שמות ל"ג,כ')
" וְרָאִיתָ, אֶת-אֲחֹרָי; וּפָנַי, לֹא יֵרָאוּ" (שם, כ"ג)
אֲחוֹרַי – כָּל הַשְּׁאֵלוֹת, פָּנַי – כָּל הַתְּשׁוּבוֹת (הרבי מקוצק)
"לְךָ אָמַר לִבִּי: בַּקְּשׁוּ פָנָי, אֶת-פָּנֶיךָ יְהוָה אֲבַקֵּשׁ" (תהילים כ"ז, ח')
אוֹר בְּתוֹךְ אוֹר בְּתוֹךְ אוֹר:
אוֹר הָרְאוּת מֵאִיר עוֹלָם פִיזִי
אוֹר הַנְשָׁמָה מֵאִיר עוֹלָם רוּחָנִי
אוֹר הַלֵּב מֵאִיר עוֹלָם מוּסָרִי
שָׁלֹשׁ אֲלֻמּוֹת שֶׁל אוֹר
כְּשֶׁיִּתְלַכְּדוּ הָאוֹרוֹת
בָּאָדָם –
יֵרָאוּ פְּנֵי אֱלֹהִים
בַּעֲדָם
וְלֹא יִהְיוּ עוֹד שְׁאֵלוֹת מֵאֲחוֹרָיו –
רַק לִרְאוֹת אֱלֹהִים וְלָמוּת
בְּאוֹר פָּנָיו.
כשסגר אלוהים את עצמו מעצמו…
"וַיֹּאמֶר אֵלַי יְהוָה,
הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ
וְאִישׁ לֹא-יָבֹא בוֹ—
כִּי יְהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל, בָּא בוֹ;
וְהָיָה, סָגוּר"
(יחזקאל, פרק מ"ד, פסוק ב')
כְּשֶׁסָּגַר אֱלֹהִים אֶת עַצְמוֹ מֵעַצְמוֹ;
הַיָּפֶה וְהַטּוֹב נָסוֹגוּ מִפְּנֵי הַהַזְנָחָה,
הַפְּרִיחָה הִשְׁתַּהֲתָה טֶרֶם תִּבּוּל,
הַזְּמַן לֹא זָז, הַחַיִּים נֶעֶצְרוּ.
הַדִּבּוּר נֶחְסַם מֵהַמִּלִּים
שֶׁנֶּעֶרְמוּ בִּקְצֵה הַלָּשׁוֹן
וְהַהַשְׁרָאָה פָּגָה.
לַמְרוֹת שֶׁזֶּרֶם הַחַיִּים הָלַךְ וְהִתְיַבֵּשׁ –
הֶאֱמַנּוּ, כֻּלָּנוּ, שֶׁהָאֵל יוֹצִיא
אֶת עַצְמוֹ מֵעַצְמוֹ וִיחַבֵּק
אֶת עוֹלָמוֹ בִּשְׁבוּעָה
שֶׁלֹּא יַעֲזֹב עוֹד
לְעוֹלָם
וְיִתֵּן לָנוּ אֶת אַהֲבָתוֹ;
וְאִם חֲלִילָהּ יִקְרֶה
שֶׁאָנוּ נִימְאָס בּוֹ –
הָאַהֲבָה תְּנַצֵּחַ
אוֹתָנוּ וְאוֹתוֹ.
מְחַפֵּשׂ הַפְתָּעוֹת
עוֹד מְחַפֵּשׂ הַפְתָּעוֹת עַל אַף
כָּל הַמֶּטֶאוֹרִים הַכְּבוּיִים
שֶׁנָּפְלוּ בְּחַיַּי.
כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד לֹא רָאִיתִי הַפְתָּעוֹת
בָּאוֹרוֹת הַצְּהֻבִּים שֶׁהֵאִירוּ
אֶת אֲפֵלַת יַלְדוּתִי.
בְּכָל זֹאת אֵין הַפְתָּעוֹת גְּדוֹלוֹת יוֹתֵר
מֵהַפְתָּעוֹת שֶׁאָנוּ מַפְתִּיעִים
אֶת עַצְמֵנוּ –
כְּשֶׁמֶּטֶאוֹרִים כְּבוּיִים מַדְלִיקִים בָּנוּ חֵשֶׁק
וְאוֹרוֹת צְהֻבִּים מְאִירִים
אוֹר יְקָרוֹת
וַחֲלוֹמוֹת הַנְּפִילָה שֶׁל שָׁנִים,
שֶׁהָיוּ מְצִיפִים אֶת לֵילוֹתֵינוּ
מִתְפּוֹגְגִים כְּלֹא-הָיוּ…
"וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם"
********************************
כְּשֶׁיִּכּוֹן הַשָּׁלוֹם עִם בְּנֵי דּוֹדֵנוּ,
דִּמְיַנְתִּי בֵּית מִקְדָּשׁ שְׁלִישִׁי, מִבְנֶה אַרְכִיטֶקְטוֹנִי עֲנָק בְּרָחְבּוֹ וּבְגָבְהוֹ, עָשׂוּי מֵחֳמָרִים שֶׁל הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם (כְּגוֹן פִּתּוּחַ שֶׁל הַזְּכוּכִית הָעֲמִידָה, אוֹ שֶׁל הַפֶּרְסְפֶּקְס הַשָּׁקוּף),
קוֹנְסְטְרוּקְצְיָה עֲצוּמָה, מְלֵאַת אוֹר, מְמֻזֶּגֶת אֲוִיר.
מְכִילָה בְּתוֹכָהּ אֶת
מִסְגָּד אֶל אַקְצָה כְּמוֹ שֶׁהוּא
עַל מִתְפַּלְּלָיו וּמְבַקְּרָיו.
מִקְדָּשׁ שְׁלִישִׁי שָׁקוּף כֻּלּוֹ,
שֶׁכָּל אֶחָד יוּכַל לְחַוּוֹת
שֶׁכָּל אֶחָד יוּכַל לְשַׁוּוֹת
אֱלֹהִים לְנֶגְדּוֹ,
בְּלִי לְהַשְׁווֹת
אֲנָשִׁים,
אֱמוּנוֹת.
וְשֶׁקָּרָאתִי הַשַּׁבָּת שֶׁהַחוֹזֶה מִלּוּבְּלִין כָּתַב עַל
הַפָּסוּק: "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם".
"שֶׁיִּדְמֶה (הָאָדָם) שֶׁהַמִּקְדָּשׁ נִמְצָא בְּקִרְבּוֹ".
הֵבַנְתִּי מַהִי הַשְּׁקִיפוּת לָאָדָם
הַמְּדַמֶּה מִקְדָּשׁ
בְּקִרְבּוֹ.
וְאוּלַי זֹאת מַשְׁמָעוּת הַהַבְטָחָה
שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי
יָרַד לָאָדָם מֵהַשָּׁמַיִם,
שֶׁהָאָדָם בְּרוּחוֹ
יִהְיֶה כְּ-
מִקְדָּשׁ.
רסיסים ממפל התנור
מוקדש לאתי ולאהרון
שהמפל כולו עם
הרסיסים
בזכותם.
הֶחָלָל הַפָּנוּי
מַזְמִין אוֹתָנוּ
לְהִתְמַלֵּא
אֲנַחְנוּ מִתְמַלְּאִים
וְהַפֶּלֶא נשאר…
*
הַתַּנּוּר הַשּׁוֹפֵעַ
מְחַמֵּם אֶת הַלֵּב
לְכָל הַמִּתְקָרֵב
לְטַבּוּרוֹ.
*
הַמַּיִם הַנּוֹפְלִים עַל הַסְּלָעִים
מְסֻגָּלִים לִשְׁבֹּר גַּם אֶת
גַּאֲוַת הֶהָרִים
הַנִּשָּׂאִים.
*
אִם יוֹרְדִים כַּמָּה מֵאוֹת מַדְרֵגוֹת
אֶל תַּנּוּרוֹ שֶׁל הַטֶּבַע –
זוֹכִים לְכַמָּה אַלְפֵי
רְסִיסֵי חַיִּים
לַנְּשָׁמָה.
*
אֵין כּוֹחַ יוֹתֵר גָּדוֹל לְהָנִיעַ אֲנָשִׁים מֵהָעִידוּד –
וְאֵין עִידוּד יוֹתֵר חָזָק
מֵהָעִידוּד שֶׁבַּלֵּב.
*
הָרָצוֹן חָזָק יוֹתֵר מֵהַשְּׁרִירִים
וְהַשְּׁרִירִים חֲזָקִים
יוֹתֵר מֵהָרָצוֹן.
*
הַתְּשׁוּבָה הֲכִי קְצָרָה לַשְּׁאֵלָה הַפִילוֹסוֹפִית
עַל הַקֶּשֶׁר בֵּין הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ
נִמְצֵאת בַּמֶּטְרִים
הָאַחֲרוֹנִים
שֶׁל הָהָר.
הָרָצוֹן לְרַצּוֹת
הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים יוֹצְאִים הַחוּצָה
כַּכּוֹכָבִים מִבַּעַד לַשִּׁמְשָׁה.
הֵם לֹא דורשים הֲגָנָה,
שהרי הם פְּתוּחִים כְּשָׁמַיִם
מְנַצְנְצִים כַּכּוֹכָבִים.
לֹא צָרִיךְ לְהִתְגָּאוֹת
עִם הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שיש לנו
ולא לתת אותם כשוחד לקבלת אהבה
כמו ילדים גַּלְמוּדים שֶׁמְּחַפֵּשׂים חֲבֵרִים
בְּעֶזְרַת מַתָּנוֹת.
ואֵין מָה לְרַצּוֹת אֲנָשִׁים,
לֹא אֶת אִמָּא, לֹא אֶת אַבָּא, לֹא אֶת הַמּוֹרִים,
לֹא אֶת הַתְּעוּדוֹת, לֹא אֶת הַצִּיּוּנִים,
לֹא אֶת הָאִשָּׁה, לֹא אֶת האֱלֹהִים…
שָׁאַלְתִּי פַּעַם אַלּוּף מִשְׁנֶה,
שֶׁהָיָה עַל גְּבוּל הַדֶּמֶנְצְיָה:
מֵאֵיפֹה אַתָּה לוֹקֵחַ אֶת הַכּוֹחַ
לָלֶכֶת כָּךְ, זָקוּף?
הוּא הִסֵּס.
-אוּלַי הָאֱמוּנָה, נִסִּיתִי,
-אוּלַי אֱלֹהִים?
לֹא, הוּא אָמַר, הָאִשָּׁה.
לֹא אֲרַצֶּה אֶת הָאִשָּׁה הַיּוֹם
כְּדֵי שֶׁתּוֹלִיךְ אוֹתִי מָחָר.
הַיּוֹם זֶה הַיּוֹם מָחָר זֶה מָחָר,
אֵין לִי דִּיבִידֶנְדִים לְהַשְׁקִיעַ
בְּלְרַצּוֹת.
הָרוֹצֶה לְרַצּוֹת הוֹפֵךְ אֶת עַצְמוֹ
לִשְׁני הֲפָכִים עִם שֹׁרֶשׁ דּוֹמֶה.
הָרִצּוּי כִּמְעַט עָשָׂה אוֹתִי נְכֵה,
לֹא מְקַנֵּא בַּמְּרַצִּים…
החיים נמצאים בצד הישר
לֹא הפתלתל.
עֲרֵמַת נְחָשִׁים מִתְפַּתְּלִים
שנואה על החיים.
היושר עולה למעלה
כתפילה.
נִתֵּן אֶת עַצְמֵנוּ בְּיֹושֶׁר
מֵהנְּקֻודָּה הָאֱנוֹשִׁית
בְּקַו יָשָׁר
אֶחָד.
עַד קְצֵה הַגְּבוּל
אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָדַעַת כֵּיצַד הוֹלֵךְ אָדָם
עַד קְצֵה גְּבוּלוֹ,
שָׁאַל אֶת אַנְשֵׁי-הַגְּבוּל;
שָׁאַל אֶת הָעִוֵּר –
עַל הַמַּמָּשׁוּת הַשְּׁקוּפָה הַנִּגְלֵית
בְּמִשּׁוּשָׁיו.
אֶת הַחֵרֵשׁ –
עַל הַהַאֲזָנָה הַפְּנִימִית
לְדִמְמוֹתָיו.
אֶת הָאִלֵּם –
עַל הַלָּשׁוֹן לְלֹא מִלִּים
בִּתְנוּעוֹתָיו.
אֶת הַמְּשֻׁתָּק –
עַל הִשָּׁאֲרוּתוֹ בַּמָּקוֹם
בָּרִיצָה הַמַּתְמֶדֶת שֶׁל חַיָּיו.
וְאוֹתָנוּ תִּשְׁאַל;
עַל מִגְבְּלוֹת הָרְאָיָה, הַשְּׁמִיעָה, הַדִּבּוּר וְהַמַּעֲשֶׂה
בִּמְצִיאוּת הַגְּלוּיָה וְהַפְּתוּחָה שֶׁלָּנוּ…
אֵיךְ כּוֹתְבִים?
************
כְּמוֹ שֶׁחַיִּים;
נוֹשְׁכִים אֶת הַמִּלִּים, יוֹרְקִים אֶת הָאוֹתִיּוֹת,
זוֹרְקִים אֶת הַמִּשְׁפָּטִים וּמִתְעַלְּלִים בַּכָּתוּב…
וּלְאַחַר מִכֵּן סוֹלְחִים, מְתַקְּנִים, מְצַפִּים בִּמְתִיקוּת
וּמְקַשְּׁטִים חֲגִיגִי…
וְלִפְנֵי שֶׁמַּגִּישִׁים
עוֹבְרִים בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים
וּמַקְפִּידִים לְנַקּוֹת פְּלִיטוֹת פֶּה
כְּמוֹ: כָּזֶה… וְכְּאִילוּ… וְכְּאִילוּ מָה…?
שֶׁהִשְׁתַּרְבְּבוּ מֵהָאֶמְצַע
אוֹ מֵהַצַּד
וְאָז נוֹתְנִים אֶת הַחַיִּים
כְּמִסְמָךְ חָשׁוּב
מִיָּד לַיָּד
לְמִשְׁפָּט הַקּוֹרְאִים,
אֶחָד לְאֶחָד…
לִכְתֹּב אֶת הַחַיִּים
***************
מוֹרַי לִמְּדוּנוּ:
לִפְנֵי שֶׁתִּרְשְׁמוּ שׁוּרָה אַחַת
הִתְנַזְּרוּ מִכְּתִיבָה
וְהַקְדִּישׁוּ אֶת זְמַנְּכֶם לִקְרִיאַת
סִפְרֵי הַחוֹבָה
הַגְּדוֹלִים.
אַךְ מִבְּשָׂרִי לָמַדְתִּי:
לִפְנֵי שֶׁאֶקְרָא שׁוּרָה אַחַת,
אֶכְתֹּב עַל חַיַּי
הַקְּטַנִּים
כְּמִי שֶׁעוֹמֵד עָרוּם
לִפְנֵי הָאֱלֹהִים
וְאֶת הַמִּלִּים שֶׁחָיִיתִי אַקְדִּישׁ
לְכָל אֶחָד
מֵחֲבֵרַי הַטּוֹבִים.
חֵרוּת, חֵרוּת…
***********
לִפְתֹּחַ אֶת מַנְעוּל הַלֵּב
לִפְרֹץ אֶת סוֹגֵר הַמּוֹחַ
לְרַכֵּךְ ת'נוֹקְשׁוּת
לְשַׁחְרֵר אֶת הַפְּנִימִיּוּת הַתְּפוּסָה
לְהַתִּיר ת'קְשָׁרִים
לְגַלְגֵּל אֶת הַפְּלוֹנְטֶר לְאָחוֹר,
לְהַשְׁלִים עִם מָה שֶׁבָּעַר בְּנוֹ
וְלֹא הִצְלַחְנוּ לְמַמֵּשׁ
וּלְבַעֵר אֶת מָה שֶׁכָּבָה בְּנוֹ
מֵחֹסֶר עִנְיָן –
וְאָז לַעֲשׂוֹת אֶת הַסֵּדֶר
שֶׁל הַחַיִּים.
מאחל לכם יקיריי ואהוביי
סדר טוב ושמח
בחג ובחיים
שלכם, פנחס
שירים ליהושע
סדר השירים
כשההכרה מאירה (לשים גירסה עדכנית)
שירים על החיים ועל המוות
אין בושה
המוות הוא החידה של החיים
נשמת כל חי
ולא תהיה למוות ממשלה
סוף טוב הכל טוב
השיר הזה
רק תהילים
הכל נשמע
להודות
שב/י
כמו תם
לחוש את האור
של…
כשהגוף צועק
דבר אל עצים ואבנים
אפילו אלפי שעונים
הספרייה
לגלות את לב הפרח
קפיצה אל הנשגב
הזמן כקו והזמן כמעגל
הזמן כחומר אמורפי\געגועים לפרופ. אמדו
אָדָם אוֹרֵג שָׁטִיחַ
לְהַתְחִיל הַכֹּל מֵהַתְחָלָה
יש לי חשק
ספר החיים
סערה בכוס מים
לַלֵּב אֵין שִׁיטָה
לַמְּצִיאוּת יֵשׁ שִׁיטָה
צחק עם הצוחקים
הסוף
הכאב
גם בעציצי חרס פשוטים
התקווה צומחת בכל כלי
סוף טוב הכל טוב
ואליק בא מהים
יש חיים בים המוות
בגן המציאות
להד"ם
הכוכבים המנצנצים ביקום
ליליומה
עד קצה הגבול
ציפיות
איי האסוציאציה
ניצוצות
הר של ממתקים
אקסיומה 6
"תַּת הַהַכָּרָה נִפְתַּחַת כְּמוֹ מְנִיפָה" (יוֹנָה וולך)
כְּשֶׁהַהַכָּרָה מְאִירָה
תַּת הַהַכָּרָה נִפְתַּחַת
כְּשֶׁהַהַכָּרָה מְאִירָה בְּאוֹר גָּדוֹל
וְצָרִיךְ רַק לִשְׁמֹר עַל הָאוֹר שֶׁלֹּא יִכְבֶּה.
נַזְמִין חֲלוֹמוֹת מוּאָרִים,
נְוַתֵּר עַל חֲלוֹמוֹת חֲשׁוּכִים
וּנְסַפֵּר סִפּוּרִים גְּלוּיִים.
כִּי מָה נְחַפֵּשׂ
בְּסִדְקֵי עָבָר
נִסְתָּרִים
וּמָה נִרְאֶה
מִבַּעַד לַקּוּרִים?
נִפְתֹּר חֲלוֹמוֹת
כִּמְסַפְּרֵי עֲתִידוֹת
וְלֹא כְּחוֹשְׂפֵי שְׁלָדִים
מִקְּבָרוֹת.
מָה שֶׁהָיָה,
הָיָה –
בּוֹאוּ נִתְמַקֵּד
בְּמָה שֶׁיִּהְיֶה.
שֶׁהֲרֵי הַכָּרַת הֲיֵשׁ הַלֹּא-יָדוּעַ מְסַקְרֶנֶת פִּי אֶלֶף
מֵהַחִטּוּט הַחוֹזֵר עַל עַצְמוֹ
בָּאֵין-שָׁם-כְּלוּם
הָאִישִׁי.
הַטֶּלֶסְקוֹפִּים שֶׁל הַהַכָּרָה מַקְרִינִים
עַל קִירוֹת הַמּוֹחַ
צִלּוּמִים וּצְבָעִים שֶׁעַיִן לֹא רָאֲתָה
שֶׁשֵּׂכֶל לֹא תָּפַס.
צִלּוּמִים שֶׁל פִּרְחֵי-רֹעַ מִתְיַבְּשִׁים בְּשֶׁמֶשׁ בּוֹעֶרֶת
וּלְעֻמָּתָם עֲצֵי-אוֹר צוֹמְחִים עַל כּוֹכְבֵי הַחֹשֶׁךְ,
וּמַרְאוֹת הַרְרֵי הָעֶצֶב הַמַּלְבִּינִים
שֶׁבְּבוֹא קִצָּם יִתְמוֹטְטוּ
בִּרְעָמִים עֲמוּמִים
וְיִמַּסּוּ בִּשְׁקִיעָה
לִתְהוֹמוֹת
יָם.
*
הַהַכָּרָה הַמְּאִירָה מְגַשֶּׁשֶׁת בְּתַחְתִּיּוֹת הַיְּקוּם וּמְזַהָה;
אֶת אֲגַם הָעַלִּיזוּת, וּלְמַעְלָה מֵאֲגַם הָעַלִּיזוּת:
אֶת נְהַר הַחֲגִיגָה, וּלְמַעְלָה מִנְּהַר הַחֲגִיגָה:
אֶת יַם הַשִּׂמְחָה, יָם שֶׁל שִׂמְחָה,
גַּל-אַחֲרֵי-גַּל: "מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ
עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל…"
וּבַיָּם הַזֶּה הַמְּסִירוּת הַחַמָּה שֶׁל הָאַהֲבָה
מְעוֹרֶרֶת אֶת הַיְּקוּם לִפְתֹּחַ אֶת יָדָיו
הַמְּקֻמָּטוֹת וְהַמְּיֻבָּלוֹת
וּלְחַבֵּק אֶת חִבּוּק
הַחַיִּים.
שִׁירִים עַל הַחַיִּים וְעַל הַמָּוֶת
אֵין בּוּשָׁה:
אֵין בּוּשָׁה לְנֹכַח הַמָּוֶת.
הַמֵּת מֻפְשָׁט מִנְּכָסָיו
מֻפְשָׁט מִבְּגָדָיו
וּמֻפְשָׁט מִגּוּפוֹ.
הוּא רַק מֻפְשָׁט.
כְּכָל שֶׁיַּלְבִּישׁוּ אוֹתוֹ
יַמְשִׁיךְ לִשְׁכַּב בְּפִשּׁוּט אֵיבָרָיו,
יְגַלְגֵּל אֶת עֵינֵי הַזְּגוּגִית שֶׁלּוֹ
וְיֵעָוֶה אֶת פְּנֵי הַמַּסֵּכָה
בִּרְצִינוּת שֶׁל מֵת…
עַכְשָׁו כְּבָר שׁוּם דָּבָר לֹא יַעֲזֹר.
חָדַל לְהַרְעִישׁ עוֹלָמוֹת בִּשְׁבִילוֹ,
כָּבָה אוֹרוֹ.
הַמָּוֶת הִקִּישׁ,
לֵךְ וְתַגִּיד קַדִּישׁ..
*
הַמָּוֶת הוּא הַחִידָה שֶׁל הַחַיִּים
הַמָּוֶת הוּא הַחִידָה שֶׁל הַחַיִּים
וְהַחַיִּים הֵם הַחִידָה שֶׁל עַצְמָם.
הַאִם הַמָּוֶת נוֹצַר כִּי הַחַיִּים
רוֹצִים כְּבָר לַחְזֹר אֶל עַצְמָם,
כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁהִשְׁתּוֹלֵל דַּיּוֹ
וְרוֹצֶה כְּבָר לַחְזֹר אֶל עַצְמוֹ ?
אוֹ שֶׁבִּזְמַן מְסֻיָּם
הֵם מִתְחָרְטִים עַל יְצִיאָתָם
מֵהַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּאוּ
וְעַל כֵּן הֵם רוֹצִים לַחְזֹר בַּחֲזָרָה ?
וְאוּלַי הֵם חוֹזְרִים וְחוֹזְרִים עַל עַצְמָם,
פַּעַם בְּתַחְפֹּשֶׂת שֶׁל יֶלֶד וּפַעַם בְּתַחְפֹּשֶׂת שֶׁל זָקֵן ?
אָז מַדּוּעַ לִפְעָמִים הֵם אוֹמְרִים לְעַצְמָם כֵּן,
וְלִפְעָמִים הֵם נוֹתְנִים לְעַצְמָם לְהִזְדַּקֵּן ?
נִשְׁמַת כָּל חַי
***********
הַסִּפּוּר שֶׁל טיך נהאת חאן:
"יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁעָמַדְתִּי לִדְרֹךְ עַל עָלָה יָבֵשׁ,
רָאִיתִי אֶת הֶעָלֶה בַּמֵּמַד הַמֻּחְלָט.
רָאִיתִי שֶׁהוּא לֹא מֵת מַמָּשׁ,
אֶלָּא הִתְחִיל לְהִתְמַזֵּג עִם הָאֲדָמָה הַלַּחָה
וְהִתְכּוֹנֵן לְהוֹפִיעַ עַל הָעֵץ בָּאָבִיב הַבָּא בַּצּוּרָה אַחֶרֶת.
חִיַּכְתִּי אֶל הֶעָלֶה וְאָמַרְתִּי לוֹ:
אַתָּהּ מִתְחַזֶּה !"
*
נִשְׁמַת כָּל חַי
בְּנִשְׁמַת הָעוֹלָם
וְנִשְׁמַת הָעוֹלָם
בְּנִשְׁמַת כָּל חַי.
נִשְׁמַת הָעוֹלָם בְּנִשְׁמַת כָּל חַי:
מוּסִיקָה מְנַגֶּנֶת בְּחַיַי.
נִשְׁמַת הָעוֹלָם בְּנִשְׁמַת כָּל חַי:
עָלִים יְרֻקִּים צוֹמְחִים עָל עֵץ חַי.
נִשְׁמַת הָעוֹלָם בְּעָלִים
שֶׁצּוֹמְחִים וְנוֹשְׁרִים
נִשְׁמַת הָעוֹלָם בְּעָלִים
שֶׁנּוֹשְׁרִים וְצוֹמְחִים…
בַּחֲגִיגַת עַלְעָלִים שֶׁעוֹלִים
וְיוֹרְדִים,
בַּחֲגִיגַת עַלְעָלִים שֶׁיּוֹרְדִים
וְעוֹלִים…
בְּנֶּשֶׁף שֶׁל מַּסֵּכוֹת:
כְּשֶׁרוֹקְדִים פַּעַם עִם זֶה
וּפַעַם רוֹקְדִים עִם הַבָּא.
פַּעַם בְּמַּסֵּכָה יְרוּקָה,
וּפַעַם בַּמַּסֵּכָה צְהוּבָּה.
פַּעַם בָּעוֹלָם הַזֶּה,
וּפַעַם בָּעוֹלָם הַבָּא…
וְלֹא תִּהְיֶה לַמָּוֶת מֶמְשָׁלָה
וְלֹא תִּהְיֶה לַמָּוֶת מֶמְשָׁלָה.
הַצִּפּוֹרִים יְצַיְּצוּ בְּכָל מָקוֹם,
הָעֵצִים יִגְדְּלוּ לַגְּבָהִים,
וְהָאֲנָשִׁים יִתְרַחֲבוּ מִבִּפְנִים.
נִצְחַק וְלֹא נִבְכֶּה, לֹא חָשׁוּב עַל מָה…
וְהַשִּׂמְחָה תִּהְיֶה אֲחוֹתֵנוּ הַתְּאוֹמָה.
מִשְׁפַּחְתֵּנוּ הַמֻּרְחֶבֶת תִּחְיֶה בְּכָל הָעוֹלָם
וְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יִהְיֶה אֶזְרַח הָעוֹלָם.
הַתִּינוֹקוֹת יְהַדְּרוּ אֶת פְּנֵי הַזְּקֵנִים וְהַזְּקֵנִים יְהַדְּרוּ אֶת פְּנֵי הַקְּשִׁישִׁים וְהַקְּשִׁישִׁים יְהַדְּרוּ אֶת בְּנֵי הָאַלְמָוֶת –
כִּי לֹא תִּהְיֶה לַמָּוֶת מֶמְשָׁלָה.
אֲפִלּוּ הֶעָנִי יַעֲשִׁיר בְּבוֹא הַזְּמַן,
וּבְבוֹא הַזְּמַן גַּם הָאִטִּיִּים יַגִּיעוּ
אֶל מְקוֹם הַמְּמַהֲרִים.
וְהַמְּמַהֲרִים יִקְּחוּ לָהֶם אֶת כָּל הַזְּמַן
בֵּין זְמַן לִזְמַן.
אַךְ לַמְרוֹת שֶׁהַחֲלוֹמוֹת יִהְיוּ אֲרֻכִּים,
הַיָּמִים יִהְיוּ קְצָרִים,
הַמַּעֲשִׂים יִתְרַבּוּ מְאֹד בֶּעָתִיד-
וְהַאֵין-סוֹף יִהְיֶה רָחוֹק כְּתָמִיד.
סוֹף טוֹב הַכֹּל טוֹב
סוֹף טוֹב הַכֹּל טוֹב. עַל כֵּן טוֹבִים הֵם הַחַיִּים.
שֶׁבְּסוֹפָם: אִמָּא-אֲדָמָה אוֹסֶפֶת וְאַב-תֵּבֵל מְקַבֵּל
וְכָל יְצִירֵי הָרוּחַ מַפְשִׁיטִים מִמְּךָ אֶת הַמָּוֶת
וּפוֹרְשִׁים לְפָנֶיךָ אֶת הַחַיִּים
וְקוֹל הַ"אֲהָהּ" שֶׁלְּךָ מִתְגַּלְגֵּל
לְכָל אָרְכּוֹ וְרָחְבּוֹ שֶׁל יְקוּם חַיֶּיךָ
וּמֵעִיר אוֹתְךָ מֵהַשֵּׁנָה הָעֲמֻקָּה
שֶׁיָּשַׁנְתָּ בְּתוֹכָם.
הַשִּׁיר הַזֶּה
הַשִּׁיר הַזֶּה הוּא שִׁיר צָרוּד
הַשִּׁיר הַזֶּה הוּא שִׁיר בְּלִי MOOD
הַשִּׁיר גַּם מְזַיֵּף
ת'מָנְגִינָה
הַשִּׁיר נִשְׁמָע עָיֵף
מֵהַתְחָלָה…
אַךְ מָה אִכְפַּת, מָה אִכְפַּת לִי, בְּחַיַּי –
אִם הַשִּׁיר הַזֶּה חוֹרֵז לִי
אֶת הַפְּרוֹזָה שֶׁל חַיַּי !
רק תהילים
אֵין לִי סַבְלָנוּת לאליאדות ולאודיסיאות
וְגַם אֶרֶץ הַשְּׁמָמָה קְשַׁת הַפִּעְנוּחַ
שֶׁל אליוט מְעַיֶּפֶת אוֹתִי.
מָה לַעֲשׂוֹת אֲנִי קוֹרֵא עַצְבָּנִי מִדַּי
לשכאלה…
רַק תְּהִלִּים אֲנִי קוֹרֵא
וְאֶת הַמִּלִּים הַקָּשׁוֹת שֶׁסַּבָּא שֶׁלִּי
הָיָה מְבָאֵר לְבַעֲלֵי הָעֲגָלוֹת,
אֲנִי מֵבִין מֵהָעֶרְגָּה
שֶׁל הַמִּזְמוֹר.
הכול נשמע
אַל תִּתֵּן לְעַצְמְךָ לְהִתְיַבֵּשׁ;
תְּלַחְלֵחַ אֶת שְׂפָתֶיךָ –
תּוֹצִיא הֲבָרוֹת –
תּוֹצִיא שְׁרִיקוֹת –
הַכֹּל נִשְׁמַע,
כִּי זֶה כָּל הָאָדָם.
לְהוֹדוֹת
לְהוֹדוֹת תָּמִיד,
עַד בְּלִי דַּי,
כִּי הַהוֹדָיָה מַזְרִימָה
חַיִּים לַנֶּפֶשׁ,
כְּמוֹ שֶׁהַדָּם מַזְרִים
חַיִּים לַגּוּף.
שֵׁב
רָגוּעַ וְשָׁלֵו,
וְקָבֶּל שֶׁפַע,
שֶׁפַע רַב –
כְּשֶׁהַלֵּב מִתְמַלֵּא
עַד גְּדוֹתָיו…
כְּמוֹ תָּם
לוֹמַר תּוֹדָה,
כָּךְ סְתָם,
לוֹמַר-
כְּמוֹ תָּם.
שֶׁלֹּא שׁוֹאֵל
מָה הוּא,
מְקַבֵּל.
לָחוּשׁ אֶת הָאוֹר
לָחוּשׁ,
אֶת הָאוֹר,
בְּכָל נְשִׁימָה,
וּבְכָל נְקֻדָּה שֶׁבָּעוֹר.
שָׁל …
שָׁל כל עולמות הצער מעליך,
שָׁל, כל עוד, כל עוד-
לא כל כוחך כשל.
ומהר שלל:
שלל גרגרי כוכבים ושלל כדוריות דם רקדניות
כי כל רגע של חיים הוא לך
שלל.
ואם אדם נכשל?
ואם אלוהים נכשל…?
שָׁל!
שָׁל כל עולמות הצער מעליך
כי הבכי שאתה חי בו,
לא קודש הוא ולא חול.
שָׁללללללל….
(*) שָׁל = להשיל, להשיר, להפיל, להסיר, להוריד; להתקלף, להוריד שכבה
כשהגוף צועק
כשהגוף צועק
מה יש כבר לדבר- –
הרי אי אפשר לומר,
מול הפצע והדם:
לא היו הדברים מעולם…
כשהגוף צועק
על הנשמה ללחוש לו בכל כוחה:
שים לבך אלי!
שים לבך אלי כל עוד אתה חי…
הפצע מגליד, הסימן נעלם
אך מה יהיה איתי
אם בכל כאב, בכל צער –
תשכח מקיומי,
כאילו לא הייתי
תקוותך מעולם?
דַּבֵּר אֶל עֵצִים וַאֲבָנִים
דַּבֵּר אֶל עֵצִים וַאֲבָנִים,
דַּבֵּר אֶל הֶעָלִים הַצְּהַבְהַבִּים
הַנּוֹשְׁרִים מֵהָעֵץ
הַמְּכַסִּים אֶת הַסֶּלַע הַקָּשֶׁה
שֶׁמִּתַּחְתָּיו.
דַּבֵּר אֶל עֵצִים וַאֲבָנִים
וְאַל תִּמָּנַע מִלְּדַבֵּר גַּם
עִם אַבְנֵי הֶחָצָץ
הַקְּטַנְטַנּוֹת
וְעִם גַּרְגְּרֵי הַחוֹל
הַמְּפֻזָּרִים בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים…
כִּי עוֹר הַתֹּף שֶׁל הַשּׁוֹמֵעַ הוּא הָעוֹלָם כֻּלּוֹ
וְכָל אֶבֶן וְכָל גַּרְגֵּר חוֹל מְדַבְּרִים בִּשְׁמוֹ…
אֲפִלּוּ אַלְפֵי שָׁעוֹנִים
אֲפִלּוּ אַלְפֵי שָׁעוֹנִים שֶׁמְּחוֹגֵיהֶם
רוֹטְטִים עַכְשָׁו
לֹא יְכוֹלִים לִמְחֹק אֶת זְמַן הַחַיִּים
שֶׁעָבַר וְלֹא שָׁב.
אַלְפֵי שָׁעוֹנִים לֹא יְכוֹלִים לִטְעוֹת בַּמִּקְצָב
וְאַלְפֵי הַשָׁעוֹנִים מְתַקְתְּקִים
רַק בִּכְדֵי שֶׁזְּמַן הָאַהֲבָה לֹא יַחְלֹף לַשָּׁוְא…
הַסִּפְרִיָּה
כָּל עֲלֵה רוֹשֵׁם
אֶת נִדְנוּדָיו בָּרוּחַ
וְרִשּׁוּמָיו שְׁמוּרִים לְתָמִיד
בַּסִּפְרִיָּה הַיְּרֻקָּה.
כָּל צִפּוֹר מְצַיֶּרֶת
אֶת מַסְלוּלֵי מְעוֹפָהּ
עַל פְּנֵי רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם.
וְצִיּוּרֶיהָ אֲצוּרִים לְעוֹלָם
בְּמוּזֵאוֹן הַתְּכֵלֶת.
רַק לַחוֹלוֹת הַנּוֹדְדִים
בַּמִּדְבָּרִיּוֹת
שֶׁמְּפַסְּלִים אֶת הַצּוּרוֹת
הֲכִי מַפְתִּיעוֹת עַל גִּבְעוֹת-הַזָּהָב,
אֵין לָהֶן צוֹפֶה וְלֹא יִהְיֶה לָהֶן צוֹפֶה.
בְּמֻקְדָּם אוֹ בִּמְאֻחָר הֵן יִתְפָּרְקוּ לָנֶצַח…
לְגַלּוֹת אֶת לֵב הַפֶּרַח
לִפְעָמִים צָרִיךְ לְטַפֵּס עַל סֻלָּמוֹת
לְהַגִּיעַ לְלֵב הַפֶּרַח
וְלַעֲשׂוֹת אָנָלִיזָה לְרֵיחַ הַבֹּשֶׂם
הַנּוֹדֵף מֵאַבְקָנָיו…
וְלִפְעָמִים יֵשׁ רַק לְהִשְׁתַּהוֹת מְעַט
עַל הַסְגָלְגוּלִיוּת הַסְּגֻלָּה
שֶׁל הַסִּגָּלִית,
אוֹ עַל הַוְרָדְרָדִיוּת הַוְּרֻדָּה
שֶׁל הַוֶּרֶד
וְלִנְשֹׁם …
קְפִיצָה אֶל הַנִּשְׂגָּב
קְפִיצוֹת רַבּוֹת הָיוּ לִי,
וּנְפִילוֹת שֶׁנִּגְמְרוּ רַע
עוֹד מַאֲמָץ, לֹא אֲוַתֵּר לִי.
עוֹד מַאֲמָץ, לֹא נוֹרָא.
וְשׁוּב אָעֵז וְאֶקְפֹּץ אֶל
הַנִּשְׂגָּב בִּמְרוֹמוֹ.
אוּלַי הַפַּעַם אֱלֹהִים יֹאהַב
וְיוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ.
הַזְּמַן כְּקַו וְהַזְּמַן כְּמַעְגָּל
נִסִּיתִי לִתְפֹּס אֶת קַו הַזְּמַן בִּזְנָבוֹ
וְלֹא לָתֵת לוֹ לְהַמְשִׁיךְ לַחְרֹץ בְּנַפְשִׁי.
(שֶׁיַּמְשִׁיךְ לַחְרֹץ אֶת חֶלְקַת הַגּוּף,
קִמְטֵי הַגּוּף – שֶׁלּוֹ הֵם.
אַךְ מַדּוּעַ לָתֵת לוֹ לַחְרֹץ גַּם בְּחֶלְקַת הַנֶּפֶשׁ ?)
דִּמִּיתִי אֶת הַזְּמַן לְמַעְגָּל שֶׁהוֹלֵךְ וּמִתְעַגֵּל בְּתוֹכִי
וְרָאִיתִי שֶׁכַּאֲשֶׁר אֲנִי מְחֻבָּר לַחַיִּים –
הַזְּמַן עָג סְבִיבִי עוּגָה סְפוֹגִית,
אַךְ כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְנֻתָּק מִן הַחַיִּים –
הַזְּמַן חוֹצֶה אוֹתִי
בְּקַו סַכִּינוֹ.
בְּחַיֵּי כָּל אָדָם מִתְרוֹצְצִים תָּמִיד שְׁנֵי סוּגֵי זְמַן:
זְמַן יָשָׁר וּזְמַן עָגֹל,
זְמַן חוֹלֵם וּזְמַן מֵקִיץ,
זְמַן הַפּוֹרֵט עַל מֵיתָר
וּזְמַן הַמַּקִּישׁ עַל אֶבֶן,
זְמַן רֵיק וּזְמַן מָלֵא,
זְמַן פּוֹתֵחַ וּזְמַן סוֹגֵר.
הַזְּמַן הַיָּשָׁר
הוּא זְמַן הַצִּפִּיָּה הָעַזָּה
שֶׁל תִּינוֹק רָעֵב לִינֹק,
וְהוּא זְמַן הַחֲרָדָה הָעַזָּה
שֶׁל הַזָּקֵן מִפְּנֵי הַמָּוֶת.
וְהַזְּמַן הַעֲגוֹל
הוּא זְמַנּוֹ שֶׁל הַתִּינוֹק
שֶׁעוֹד אֵין לוֹ זְמַן,
וְהוּא זְמַנּוֹ שֶׁל הַזָּקֵן
שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת הַזְּמַן שֶׁהָיָה.
הַזְּמַן הַיָּשָׁר
הוּא הַזְּמַן הַמְּתַסְכֵּל שֶׁל
יֶלֶד שֶׁרוֹצֶה הַכֹּל
רַק עַכְשָׁו,
וְהוּא הַזְּמַן הַמְּתַסְכֵּל שֶׁל
הַזָּקֵן שֶׁיּוֹדֵעַ
שֶׁעַכְשָׁו כְּבָר לֹא יִהְיֶה.
וְהַזְּמַן הַעֲגוֹל
הוּא הַזְּמַן הַמָּתוֹק שֶׁל הַיֶּלֶד
שֶׁשָּׂמֵחַ עַכְשָׁו,
וְהוּא הַזְּמַן הַמָּתוֹק שֶׁל הַזָּקֵן
שֶׁשָּׂמֵחַ בְּחַיָּיו.
הַזְּמַן כְּחֹמֶר אָמוֹרְפִי\גַּעְגּוּעִים לפרופ. אָמְדוּ
לַזְּמַן אֵין צוּרָה וְאֵין מָקוֹם
זֶה רַק אַתָּה שֶׁנּוֹתֵן לוֹ צוּרָה וְנוֹתֵן לוֹ מָקוֹם.
הַזְּמַן כְּמוֹ מַיִם
מְמַלֵּא כָּל כְּלִי
זוֹרֵם בְּכָל עָרוּץ
גַּם בִּפְנִים וְגַם בַּחוּץ.
רַק שֶׁהַשְּׁהִיָּה בִּפְנִים
אֵינֶנָּה דּוֹמָה לַשְּׁהִיָּה בַּחוּץ.
אָהַבְתִּי אֶת "הֶרֶף הַזְּמַן" הברגסוני;
שֶׁהוּא הַדְּבַשׁ הַנִּגָּר מֵחַלַּת-הַזְּמַן,
שֶׁהַנֶּפֶשׁ מִבִּפְנִים מְלַקֶּקֶת
בִּלְשׁוֹנָהּ.
אָהַבְתִּי אֶת אנרי ברגסון כְּמוֹ שֶׁלִּמְּדָה אוֹתוֹ
מוֹרָתִי הָאֲהוּבָה
פרופ. אֵלִיעָנָה-אָמְדוּ-לֵוִי-וָלֶנְסִי
בְּחַיֶּיהָ שֶׁלָּהּ;
כְּשֶׁהִיא מְלַטֶּפֶת וּמְחַבֶּקֶת אֶת הַזְּמַן,
וְנוֹתֶנֶת בּוֹ אֶת נְשִׁיקוֹתֶיהָ
בְּפִילוֹסוֹפְיָה, בַּפְּסִיכוֹאָנָלִיזָה, בְּיַהֲדוּת, בַּצִּיּוּר,
וּמְצַיֶּרֶת עַל אוֹר אחה"צ שֶׁלּוֹ
אֶת הַחֲגִיגָה הַיּוֹמְיוֹמִית…
וְאוֹהֶבֶת בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן שְׁלוֹשָׁה בְּעָלִים
וְאֶת עַצְמָהּ…
וְנִשְׁאֶרֶת עִם אַהֲבַת
הַזְּמַן…
וְלוֹקַחַת אֶת כָּל הַזְּמַן שֶׁבָּעוֹלָם
וּמַעֲנִיקָה בּוֹ אַהֲבָה
לָעוֹלָם.
הַסּוֹף
לִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֵׁב: הַסּוֹף,
שׁוּם דָּבָר לֹא מְבַשֵּׂר,
רַק עוֹד יוֹם וְעוֹד יוֹם חָסֵר…
וְלִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֵׁב: הַסּוֹף,
הַכֹּל הוּא מְבַשֵּׂר,
אֱלֹהִים נוֹתֵן לָנוּ לִכְסוֹף
וְיֵשׁ לָנוּ אֶת זֶה-
מֵהַתְחָלָה וְעַד הַסּוֹף.
אָדָם אוֹרֵג שָׁטִיחַ
אָדָם אוֹרֵג שָׁטִיחַ
וּמַשְׁאִיר קְצָווֹת לֹא קְשׁוּרִים – –
עַד מְהֵרָה מָה שֶׁהָיָה שָׁטִיחַ
הוֹלֵךְ וְנִפְרַם…
מִקֵּץ שָׁנִים
חוֹזֵר הָאָדָם וְעוֹמֵד מוּל
שְׁתִי וָעֵרֶב מְפֹרָר
סוֹפֵר קְשָׁרִים שֶׁלֹּא הָיוּ
וּמְחַפֵּשׂ שָׁטִיחַ…
לְהַתְחִיל הַכֹּל מֵהַתְחָלָה
יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמַּתְחִילִים הַכֹּל מֵהַתְחָלָה –
עוֹד לֹא מַתְחִילִים לִחְיוֹת וּמִתְנַפֵּץ הַגַּל;
וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַהַתְחָלָה הִיא סֵבֶל מָתוֹק
וְאֹשֶׁר כִּמְעַט בִּלְתִּי נִסְבָּל,
שֶׁמְאַפְשֶׁרֶת לִמְשׁוֹת מִתּוֹךְ יָם דּוֹהֶה שֶׁל זִקְנָה
אֶת דְּמוּת הָעֶלֶם שֶׁהָיִיתָ,
וְשֶׁאִם לֹא תִּטְבַּע בַּיָּם הַזֶּה, יָכוֹל לִהְיוֹת
שֶׁזוֹ תִּהְיֶה לֵדָתְךָ הַשְּׁנִיָּה.
יֵשׁ לִי חֵשֶׁק
יֵשׁ לִי חֵשֶׁק לַעֲשׂוֹת עִנְיָן
מִכְּלוּם.
אֵיזֶה עִנְיָן אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת מִכְּלוּם
אֲפִלּוּ שֶׁכָּל כָּךְ מִתְחַשֵּׁק ?
הַחֵשֶׁק עַצְמוֹ הוּא כְּבָר עִנְיָן גָּדוֹל
בָּאֶפְשָׁרוּת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ
וְהַכְּלוּם הוּא מַשֶּׁהוּ, לֹא?
הַפִילוֹסוֹף הַפֶּסִימִי, שופנהאואר,
תָּלָה בַּחֵשֶׁק אֶת כָּל עוֹלָמוֹ.
בִּמְחִילָה, לֹא הָיִיתִי תּוֹלֶה בּוֹ אֶת כָּל עוֹלָמִי.
וְחַיָּבִים לְהוֹדוֹת
כִּי בְּשׁוּם עוֹלָם מֵהָעוֹלָמוֹת
לֹא נִרְאֶה חֵשֶׁק מִתְחַבֵּר לְפֶּסִימִיּוּת…
וּבְכָל הַכָּבוֹד,
הָעוֹלָם כְּחֵשֶׁק שֶׁאֵין בּוֹ אֶפְשָׁרוּת
מְדַכֵּא הַרְבֵּה יוֹתֵר
מֵעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֶפְשָׁרוּת וְאֵין בּוֹ חֵשֶׁק.
ואעפ"כ, מִי מְסֻגָּל לִחְיוֹת
בְּעוֹלָם שֶׁאֵין בּוֹ חֵשֶׁק ?
*
אָז מָה הָיָה לָנוּ?
הָיָה לָנוּ חֵשֶׁק וְהָיָה לָנוּ כְּלוּם
וְהָיָה רָצוֹן לַעֲשׂוֹת עִנְיָן
מִכְּלוּם.
וְרָאִינוּ שֶׁהַחֵשֶׁק כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ
אֵינֶנּוּ כָּל הָעִנְיָן
וְהַכְּלוּם" יָכוֹל לִהְיוֹת מַשֶּׁהוּ
מְאֹד מַמָּשִׁי,
בִּמְיֻחָד אִם בּוֹעֵר בָּנוּ הַחֵשֶׁק
לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ
עִנְיָן.
סֵפֶר הַחַיִּים
בְּסֵפֶר הַחַיִּים
כְּמוֹ גַּם בְּכָל סֵפֶר עַמּוּדִים נִדְבָּקִים
לִפְעָמִים בִּבְלִי-דַּעַת, לִפְעָמִים בְּהֶסֵּח-הָדַּעַת.
אַךְ אִם שָׂמִים לֵב וּמַפְרִידִים בֵּין הָעַמּוּדִים
הָעֲלִילָה מִתְבַּהֶרֶת
וְהַחַיִּים מִתְמַלְּאִים
וּמִתְאָרְכִים.
סְעָרָה בְּכוֹס מַיִם
כָּל דָּבָר בַּחַיִּים
שֶׁעוֹשִׂים מִמֶּנּוּ עִנְיָן-
נִהְיָה מְעַנְיֵן
לֹא פָּחוֹת מִסְּעָרָה בְּכוֹס מַיִם
שֶׁאַף הִיא מְעַנְיֶנֶת כְּתוֹפָעָה!
מָה עוֹבֵר עַל כּוֹס
שֶׁמִּתְחוֹלֶלֶת בְּתוֹכָהּ סְעָרָה?
רוּחַ בָּאָה מִבַּחוּץ וְנִכְנֶסֶת פְּנִימָה לְתוֹךְ הֶחָלָל הַקָּטָן
וְהַמַּיִם שֶׁהִיא מַסְעִירָה נִדְחָפִים וּבוֹרְחִים
עַד שֶׁהַכּוֹס רֵיקָה
אֵין בָּהּ מַיִם…
הַאִם עוֹד תִּתְמַלֵּא הַכּוֹס
אוֹ תֵּעָשֶׂה לָהּ קְבוּרָה נָאָה?
לֹא, זֶה לֹא הַכּוֹס שֶׁתִּקָּבֵר,
אֵלֶּה הַחַיִּים
שֶׁלֹּא עוֹשִׂים מֵהֶם עִנְיָן.
חַיִּים שֶׁלֹּא עוֹשִׂים מֵהֶם עִנְיַן
מִתְרוֹקְנִים מֵהַחַיִּים
כְּמוֹ הַכּוֹס מִן
הַמַּיִם.
לַלֵּב אֵין שִׁיטָה
*************
הֵשִׁיטָה נוֹבַעַת מֵהַנִּסָּיוֹן הַמִּצְטַבֵּר וְהַנִּלְמָד
אֵיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר בַּצּוּרָה הַנְּכוֹנָה.
אַךְ לַלֵּב אֵין שִׁיטָה –
הַלֵּב יוֹדֵעַ.
לִפְעָמִים הַלֵּב חָכַם יוֹתֵר
מִשִּׁבְעִים וְשֶׁבַע שִׁיטוֹת.
אֵין שִׁיטָה לָאַהֲבָה,
לָאַהֲבָה שֶׁלֹּא תְּלוּיָה בַּדָּבָר.
שִׁיטָה לָאַהֲבָה
עוֹשָׂה אַהֲבָה תְּלוּיָה
בַּשִּׁיטָה…
אֵין שִׁיטָה לַמַּהוּת,
הַמַּהוּת
הִיא לֵב כָּל הַשִּׁיטוֹת.
הַשִּׁיטָה הַיְּחִידָה לְהַגִּיעַ לַלֵּב
הִיא בַּעֲזִיבַת הַשִּׁיטָה.
הַנִּסָּיוֹן לְהַגִּיעַ לַלֵּב בְּעֶזְרַת שִׁיטָה
הִיא מָנִיפּוּלַצְיָה עַל הַלֵּב-
וְהַלֵּב מִתְחַמֵּק מִכָּל
מָנִיפּוּלַצְיָה.
לַמְּצִיאוּת יֵשׁ שִׁיטָה
******************
הַמְּצִיאוּת עַצְמָהּ הִיא כְּמִין שִׁיטָה אַחַת גְּדוֹלָה
וְיֵשׁ כָּל מִינֵי שִׁיטוֹת לְהִתְמַצֵּא
בְּתוֹכָהּ.
שִׁיטוֹת טִבְעִיּוֹת וּמֻמְצָאוֹת
הֶגְיוֹנִיּוֹת יוֹתֵר וְהֶגְיוֹנִיּוֹת פָּחוֹת
פְּרִימִיטִיבִיּוֹת וּמְפֻתָּחוֹת
נְמוּכוֹת וּגְבוֹהוֹת.
לָאָמֶבּוֹת הַחַד תָּאִיּוֹת
יֵשׁ שִׁיטָה מֵעוֹלָם הָאָמֶבּוֹת
וְלַאֲנָשִׁים יֵשׁ שִׁיטוֹת מִכָּל הָעוֹלָמוֹת…
גַּם לָעִוֵּר יֵשׁ שִׁיטָה לְהִתְמַצֵּא
גַּם לָחֵרֶשׁ יֵשׁ שִׁיטָה לְהָבִין
גַּם לָאִלֵּם יֵשׁ שָׂפָה לְדַבֵּר
וּכְשֶׁהַצִּפּוֹרִים שָׁרוֹת סֶרֶנָדוֹת
וְהַפְּרָחִים מְחַיְּכִים
וְיֵשׁ אִוְשָׁה בֶּעָלִים שֶׁהָרוּחַ עוֹבֵר דַּרְכָּם,
אַתָּה יָכוֹל לְהִוָּכַח שֶׁאֵין זֶה חֲלוֹם
שֶׁאַתָּה בַּהַכָּרָה
וְשֶׁאֲפִלּוּ לָעֹנֶג הַזֶּה יֵשׁ שִׁיטָה
אֵיךְ לֶפְלַרְטֵט עִם הַחוּשִׁים
בְּאַהֲבָה.
צחק עם הצוחקים
לך על הנשגב,
מכל מקום שאתה נמצא בו
ואם יצחקו לך
צחק עם הצוחקים
כי כשאתה צוחק על עצמך
אתה מוציא את עודף האוויר
המנפח את האני שהולך על הנשגב…
הסוף
לפעמים אני חושב: הסוף,
שום דבר לא מבשר,
רק עוד יום ועוד יום חֲסֵר…
ולפעמים אני חושב: הסוף,
הכל הוא מבשר,
אלוהים נותן לנו לִכְסוֹף
ויש, יש לנו את זה-
מהתחלה ועד הסוף.
הכאב
הַכְּאֵב לֹא נִשְׁמָר בְּתוֹךְ כֵּלִים
שֶׁלֹא יְכוֹלִים לְהָכִילוֹ.
וְהַמִּלִּים שֶׁיְּכוֹלוֹת לְהָכִיל כְּאֵב
מוֹלִיכוֹת אוֹתוֹ לְאָן שֶׁהוֹלֵךְ הַדִּבּוּר
וְהַדִּבּוּר מִסְתַּנֵּן דֶּרֶך הַסְּדָקִים
וּבָא עַל הַשְּׁבָרִים.
וּבַּד בְּבַד עִם קוֹל הָאֲנָחָה הָעוֹלֶה מִלְמַטָּה
מגיע קוֹל רַךְ מִלְמַעֲלָה
וְהַמַּעֲבָר שֶׁל הַקּוֹלוֹת דֶּרֶךְ הַחֲלָלִים
מַבְלִיעַ אֶת הַכְּאֵב עִם זְרִימַת הַמִּלִּים.
גם בעציצי חרס פשוטים
גם בעציצי חרס פשוטים
פורחים פרחים
ואפילו ארגטלים ווניציאניים
לא ימנעו מפרחים ליבול.
התקווה צומחת בכל כלי
התקווה צומחת בכל כלי
וגם כלים סדוקים יכולים להכילה.
ושלא כמו הפרחים
תקוות לא נובלות לעולם.
סוף טוב הכל טוב
סוף טוב הכל טוב, על כן טובים הם החיים
שבסופם: אמא-אדמה אוספת ואב-תבל מקבל
וכל יצירי הרוח מפשיטים ממך את המוות
ופורשים לפניך את החיים
וקול ה"אהה" שלך מתגלגל
לכל אורכו ורוחבו של יקום חייך
ומעיר אותך מהשינה העמוקה שישנת
בה …
"ואליק בא מהים…" (משה שמיר)
אליק בא מהים הארצישראלי.
לכל אחד בארץ הצרה הזאת
יש רוחב ים.
עמוק בארץ הקטנה, האישית
יש לו לאליק, ים גדול, חרישי.
כשאליק מרגיש שקטן עליו המקום
שקטנו עליו החיים,
הוא מביט מערבה
וּמוצֵא את הים
והים מוצא לו
מקום בעולם.
מי שפוחד להרטיב את קצה אצבעותיו
בגלים
שלא מכיר את הים
וחי מרחוק
לעולם לא יכיר את אליק
כי אליק בא מהים.
מי שמכיר את אליק
נקשר ישר, נפש בנפש-
כי הים אצל אליק,
הים, הוא הנפש.
יֵשׁ חַיִּים בְּיַם הַמָּוֶת
יֵשׁ חַיִּים וְיֵשׁ מָוֶת בְּכָל דָּבָר
אֲפִלּוּ לְמֵתִים יֵשׁ חַיִּים
בַּזִּכְרוֹנוֹת
וּבָאֱמוּנָה
בַּחַיִּים שֶׁלְּאַחַר הַמָּוֶת.
יֵשׁ דָּבָר שֶׁעַל פָּנָיו נִרְאֶה מֵת
וְהוּא אוֹצֵר בְּקִרְבּוֹ שִׁפְעֵי חַיִּים
וְיֵשׁ דָּבָר שֶׁעַל פָּנָיו נִרְאֶה חַי
וְהוּא אוֹצֵר בְּקִרְבּוֹ חַרְבוֹנֵי מָוֶת.
כְּמוֹ כֵּלִים שְׁלוּבִים הֵם הַחַיִּים וְהַמָּוֶת
כְּשֶׁהַמָּוֶת עוֹלֵה הַחַיִּים יוֹרְדִים
כְּשֶׁהַחַיִּים עוֹלִים הַמָּוֶת יוֹרֵד…
בְּכָל דָּבָר יֵשׁ חַיִּים וְיֵשׁ מָוֶת
אֲפִלּוּ בְּיַם הַמָּוֶת יֵשׁ חַיִּים
וְאֶתְגָּר גָּדוֹל הָיָה לְגַלּוֹתָם
וּלְהַעֲלוֹתָם מִתּוֹכוֹ.
בִּקַּרְנוּ בְּמִפְעֲלֵי יַם הַמֶּלַח
וְנֶחְשַׂפְנוּ לְיַעַר צִנּוֹרוֹת
שֶׁמַּעֲלִים חַיִּים
מִמַּעֲמַקֵּי הַמָּוֶת
וְחָשַׁבְתִּי שֶׁאִם יִפָּתַח אֶחָד מֵהֶם
אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם
יַחְזְרוּ הַחַיִּים לִשְׁקֹעַ
בְּיַם הַמָּוֶת
וְיֵעָצֵר חָלִילָה שִׁנּוּעַ הָאַשְׁלְגָן
שֶׁמַּפְרֶה אֶת שְׂדוֹת הָאֹרֶז
בַּמִּזְרָח הָרָחוֹק
וּמַשְׂבִּיעַ מִילְיוֹנֵי
בְּנֵי אָדָם
וְיָדַעְתִּי שֶׁהַחַיִּים עוֹמְדִים נֶגֶד הַמָּוֶת
פּוֹתְחִים צִנּוֹרוֹת סְתוּמִים
וְסוֹתְמִים צִנּוֹרוֹת פְּתוּחִים
וְהָאַשְׁלָג מַמְשִׁיךְ לְהַחֲיוֹת
אֶת שְׂדוֹת הָאֹרֶז הַנִּצְחִיִּים.
בגן המציאות
בגן המציאות
זורעים קרעי חלומות
ומשקים אותם מים ממעיינות העתיד
וקוראים בקול רם את קידודי הדי אן אם שלהם
ולאחר שיודעים משהו על תקוותיהם
מניחים תקווה על תקווה
ושומרים עליהם כמו ששומרים על מכתבי אהבה.
עד שמתפורר הנייר, נשחת הכתב
ומתעמעם הזיכרון על האהבה ועל האוהבים
שהיו אי פעם.
להד"ם
להד"ם, הן לא היו דברים מעולם,
להד"ם, הן מעולם לא נפתחו פצעים,
לא נזל דם,
ומי שגיחך ולעג ולא הוציא מילה טובה
היה כלא היה.
וכל אלה שרקדו מסביב
כאילו יש גולם במעגל
כבר יצאו מהמשחק.
ומי שהרגיש שיצאה נישמתו
ונותר אך כגוף –
התעורר מחלום רע…
והמציקים שהתכוונו להציק-
לא הציקו
והקללה לא פעלה…
וכששמעו הטפשים את הבדיחות על חשבוננו
צחקו כמוצאי שלל
ואילו את החכמים הבדיחות הללו
לא הצחיקו כלל.
והארץ לא רעשה
והאדמה התמידה בשתיקתה
והשמים לא נפלו-
ולא היה מי שיתפעל מהמצב…
לכן כמעט טבעי היה
שלא נאמרה תודה לאל
והטרחנים שלא הפנו את הגב
המשיכו לסגוד לעגל הזהב.
. .
הכוכבים המנצנצים ביקום
הכוכבים המנצנצים ביקום מחזירים לנו
באור חוזר את הכוכב הפנימי
על ראי הנפש –
ואילו אנחנו שמחפשים לראות בכוכבים
את הדמות שנמצאת
על הראי –
דומים לאסטרולוגים שרואים איזו פְרֵחָה
שמסתובבת על מפת הכוכבים
בחוץ –
וחושבים שראו את בת המלך
שכל כבודה
פנימה.
לִילִיוֹמָה
הַזֶּהוּת
הִתְגַּלְּתָה לִי כְּמוֹ פֶּרַח שֶׁל לַיְלָה
נִסְגֶּרֶת בַּיּוֹם
וְנִפְתַּחַת בַּלַּיְלָה.
ליליומה קָרָאתִי לָהּ
ליליומה הָאַחַת
גַּם אִם בְּתוֹכִי
הִיא מְפֻצֶּלֶת לִשְׁתַּיִם.
ליליומה עָשְׂתָה לִי חַיִּים קָשִׁים –
בַּיּוֹם אָמַרְתִּי מִי יִתְּנֵנִי לַיְלָה
וּבַלַּיְלָה אָמַרְתִּי מִי יִתְּנֵנִי יוֹם.
ליליומה חָיְתָה בֵּין הַהֲפָכִים
וַאֲנִי חָיִיתִי עַל הַפָּנִים.
שֶׁבָּרַחְתִּי מֵעַצְמִי –
מִמֶּנָּה בָּרַחְתִּי,
כְּשֶׁשָּׂנֵאתִי אֶת עַצְמִי –
אוֹתָהּ שָׂנֵאתִי.
וְרַק שֶׁכְּבָר לֹא יָכֹלְתִּי לִחְיוֹת כָּךְ עִם עַצְמִי
הִכַּרְתִּי בִּזְכוּתִי לִחְיוֹת עִם ליליומה
וְהֶחְזַרְתִּי אֶת חַיַּי לְעַצְמִי
בַּיְּדִיעָה שליליומה
זֶה אֲנִי.
(הֶעָרָה: "כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, בַּאֲשֶׁר הוּא אָדָם,
מֻרְכָּב מִזֶּהֻיּוֹת חֶלְקִיּוֹת, לְעִתִּים כְּפוּלוֹת וְסוֹתְרוֹת.
לִחְיוֹת עִם זֶהוּת מֻרְכֶּבֶת, זֹאת זְכוּת אֱנוֹשִׁית בְּסִיסִית".
(פרופ. יִרְמְיָהוּ יוֹבֵל בְּשִׂיחָה עַל סִפְרוֹ "הָאֲנוּסִים")
עַד קְצֵה הַגְּבוּל
אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָדַעַת כֵּיצַד הוֹלֵךְ אָדָם
עַד קְצֵה גְּבוּלוֹ,
שְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי-הַגְּבוּל;
שְׁאַל אֶת הָעִוֵּר –
עַל הַמַּמָּשׁוּת הַשְּׁקוּפָה הַנִּגְלֵית לוֹ
בְּמִשּׁוּשָׁיו.
אֶת הַחֵרֵשׁ –
עַל הַהַאֲזָנָה הַפְּנִימִית
לְדִמְמוֹתָיו.
אֶת הָאִלֵּם –
עַל הַלָּשׁוֹן לְלֹא מִלִּים
בִּתְנוּעוֹתָיו.
אֶת הַמְּשֻׁתָּק –
על ההתקדמות בִּמְּקוֹם שִׁבְתּוֹ –
בַּהֲלִיכָה שֶׁל חַיָּיו.
וְאוֹתָנוּ תִּשְׁאַל;
עַל פְּרִיצַת מִגְבְּלוֹת הָרְאִיָּה, הַשְּׁמִיעָה, הַדִּבּוּר וְהַמַּעֲשֶׂה
בִּמְצִיאוּת המאפשרת וְהַפְּתוּחָה שֶׁלָּנוּ…
צִפִּיּוֹת
הִנְמַכְתִּי צִפִּיּוֹת-
הַצִּפִּיּוֹת גָּבְהוּ.
זָרַקְתִּי לַמְּגֵרָה-
הַדִּמְיוֹן אָז הִתְגָּרָה.
הוֹרַדְתִּי לָרִצְפָּה-
נִצְנְצוּ בַּחֲשֵׁכָה.
חָפַרְתִּי בּוֹר
כִּסִּיתִים בָּאֲדָמָה-
הִכּוּ בָּהּ שֹׁרֶשׁ
וְנָבְטוּ מִקֵּץ שָׁנָה.
איי האסוציאציה
נדודי השינה הם גם
איי האסוציאציה
שעליהם עוגנים;
זיכרי היומיום, פני האהובים,
נופי השיכחה העולים מתהומות הזיכרון,
וטעמי החיים.
אלה המרימים עוגן מן האיים הללו
וחותרים בחרדה היסטרית
לים השינה,
יכול להיות שיצליחו לצלוח את הנדודים
ויכול להיות שתודעתם תתנגש בסלעי הרוגז
ושנתם תופר ללא המסעות המענגים
(אך לא חסרי הסיכונים)
באיי האסוציאציה.
ניצוצות
*******
הניצוצות מנצנצים
בחשיכה
ובשרך מלבין בחלומות.
גם בלילה אפשר לראות
כשמתמקדים
איך עולים ריצודים
מעולמך
ומאותתים לי
לגלות את ערוותך…
הר של ממתקים
***************
הר של ממתקים
ממתק אחד יותר מתוק מהשני,
הר של ממתקים להמתיק את החיים
בזמנים מרים.
ובזמן מר שכזה מסופר על איש
שחיפש מתוק בין מתוקים
שמעד והחליק על ההר
והתגולל בין
ממתקים.
עד שהחל להתגלגל לתחתית
ומרוב פחד, בהיותו מר מתמיד –
סחב תוך כדי התגלגלותו
את כל הבא לידו,
מוצץ ומלקק –
בשפתיו ובעיניו…
מושך ותופס –
באצבעות, במרפקים,
בציפורניו-
ואם זה לא די
הוא מספיק לגולל לידו
ערמת ממתקים גדולה
שמתגלגלת עמו –
במורד המתוקים במעוף
התאווה
שתחתיתה בסוכר וראשה
באינסוף…
מסתובב… מסתחרר…
ככל שהערמה נערמת יותר
וגלי ממתקים סוערים מכים בו
והוא במצב של הלם ושוק
עד שמפולת ממתקים
קוברת אותו בקבר
מתוק.
אקסיומה 6
***********
)מהאתיקה של שפינוזה)
״אידיאה אמתית חייבת להתאים למושא
שהיא האידאה שלו״
* * *
אהבה חייבת להתאים לאהוב שהיא אהבתו
ולא להתפזר לאהבת הנמצאים כולם,
אלה עם שם ואלה בלי שם
ואלה שאת שמם אינך יודע
ולא יכולת לדעת גם אם מאד רצית.
נכון אמרה זלדה האהובה במשוררים
״לכל איש יש שם!״
אך הן תודה, בפני עצמך,
מליוני האנשים האנונימיים
בדומה לגרגרי החול אשר על שפת הים
שאין להם שמות פרטיים
כולם חול
ובדומה לכוכבים אשר על השמים
שאין להם שמות פרטיים
כולם כוכבים
ורק לנבחרים מהם שאתה זוכר להם שמות
ואת פרצופם מכיר
וכאבם ושמחתם יודע
או לכל הפחות
משער
שעה שאתה שם את עצמך בעורם
ועוד יותר אם אתה מסוגל
-אפילו רק רגע-
לשים עצמך בנפשם-
אלה נפשות שהם באמת
מושאי אהבתך,
לא רק כאידיאה
אלא מי שאתה מחבק
חיבוק של
חיים.
***************
***********
****
שלום יקרים,
שולח לכם לחג את השירים שכתבתי בחודשים האחרונים. לאחר שהתאמצתי לבער מהם את החמץ ולהכשיר אותם לקריאתכם, שתהיה, כך אני מקווה, בהרגשה של חירות והנאה.
חג שמח, פנחס
התוכן
בהולכי בין הבתים
לחפש אלוהים זה לשלול…
ליליומה
רק תהילים
הכול נשמע
יצור של לילה
סֵפֶר הַחַיִּים
אֲנִי אָמַרְתִּי בחופזי כָּל הָאָדָם כּוֹזֵב (תְּהִלִּים קטז. יָא)
כשההיגיון מסתבך
כל עוד יש אופק
אור באור נוגע
כשסגר אלוהים את עצמו מעצמו…
מחפש הפתעות
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם…
רסיסים ממפל התנור
עד קצה הגבול
איך כותבים
לכתוב את החיים
חירות חירות…
בְּהוֹלְכִי בֵּין הַבָּתִּים
בְּהוֹלְכִי
בֵּין הַבָּתִּים וְהַחוּט
הַמְּקַשֵּׁר בֵּין בַּיִת לְבַיִת
רוֹפֵף, קָרוּעַ, אוֹ בִּלְתִּי נִרְאֶה
אוֹפְפִים אֶת הַמּוֹחַ קוּרֵי שֵׁנָה בִּלְתִּי נִלְאִים
שֶׁמּוֹשְׁכִים אוֹתִי אֶל הַבַּיִת הַפְּנִימִי
וְנוֹעֲלִים אֶת הַשַּׁעַר
בַּעֲדִי
לְחַפֵּשׂ אֱלֹהִים זֶה לִשְׁלֹל…
*************************
לִשְׁלֹל וְלִשְׁלֹל-
כָּל מַחְשָׁבָה, דִּמְיוֹן, וַחֲלוֹם אוֹדוֹתָיו
בִּידִיעָה כִּי מָה שֶׁהָיָה הָיָה וְאַחֲרֵי מֹשֶׁה
אִישׁ לֹא יִרְאֶה עוֹד אֶת
"אֶהְיֶה-אֲשֶׁר-אֶהְיֶה"
וְיִחְיֶה.
כָּל שֵׁם מִשְּׁמוֹתָיו נִשְׁלַל
טֶרֶם עֲלוֹתוֹ עַל דַּל
הַשָּׂפָה –
וּבְכָל זֹאת הַנְּשָׁמָה מִמַּעֲמַקֶּיהָ
שׁוֹאֶלֶת: אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ?
וּמְבַקֶּשֶׁת לְהַלְּלוֹ:
הַלְּלוּ יָהּ!
וְיֵשׁ עָלָיו מַחְשָׁבָה, דִּמְיוֹן וַחֲלוֹם
וְהוּא נוֹכַח בַּזְּמַן וּבַמָּקוֹם
לְכָל נֶפֶשׁ הַקּוֹרֵאת בִּשְׁמוֹ
בֶּאֱמֶת וּבְתֹם.
לִילִיוֹמָה
הַזֶּהוּת
הִתְגַּלְּתָה לִי כְּמוֹ פֶּרַח שֶׁל לַיְלָה
נִסְגֶּרֶת בַּיּוֹם
וְנִפְתַּחַת בַּלַּיְלָה.
ליליומה קָרָאתִי לָהּ
ליליומה הָאַחַת
גַּם אִם בְּתוֹכִי
הִיא מְפֻצֶּלֶת לִשְׁתַּיִם.
ליליומה עָשְׂתָה לִי חַיִּים קָשִׁים –
בַּיּוֹם אָמַרְתִּי מִי יִתְּנֵנִי לַיְלָה
וּבַלַּיְלָה אָמַרְתִּי מִי יִתְּנֵנִי יוֹם.
ליליומה חָיְתָה בֵּין הַהֲפָכִים
וַאֲנִי חָיִיתִי עַל הַפָּנִים.
שֶׁבָּרַחְתִּי מֵעַצְמִי –
מִמֶּנָּה בָּרַחְתִּי,
כְּשֶׁשָּׂנֵאתִי אֶת עַצְמִי –
אוֹתָהּ שָׂנֵאתִי.
וְרַק שֶׁכְּבָר לֹא יָכֹלְתִּי לִחְיוֹת כָּךְ עִם עַצְמִי
הִכַּרְתִּי בִּזְכוּתִי לִחְיוֹת עִם ליליומה
וְהֶחְזַרְתִּי אֶת חַיַּי לְעַצְמִי
בַּיְּדִיעָה שליליומה
זֶה אֲנִי.
(הֶעָרָה: "כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, בַּאֲשֶׁר הוּא אָדָם,
מֻרְכָּב מִזֶּהֻיּוֹת חֶלְקִיּוֹת, לְעִתִּים כְּפוּלוֹת וְסוֹתְרוֹת.
לִחְיוֹת עִם זֶהוּת מֻרְכֶּבֶת, זֹאת זְכוּת אֱנוֹשִׁית בְּסִיסִית".
(פרופ. יִרְמְיָהוּ יוֹבֵל בְּשִׂיחָה עַל סִפְרוֹ "הָאֲנוּסִים")
רק תהילים
אֵין לִי סַבְלָנוּת לאליאדות ולאודיסיאות
וְגַם אֶרֶץ הַשְּׁמָמָה קְשַׁת הַפִּעְנוּחַ
שֶׁל אליוט מְעַיֶּפֶת אוֹתִי.
מָה לַעֲשׂוֹת אֲנִי קוֹרֵא עַצְבָּנִי מִדַּי
לשכאלה…
רַק תְּהִלִּים אֲנִי קוֹרֵא
וְאֶת הַמִּלִּים הַקָּשׁוֹת שֶׁסַּבָּא שֶׁלִּי
הָיָה מְבָאֵר לְבַעֲלֵי הָעֲגָלוֹת,
אֲנִי מֵבִין מֵהָעֶרְגָּה
שֶׁל הַמִּזְמוֹר.
הכול נשמע
אַל תִּתֵּן לְעַצְמְךָ לְהִתְיַבֵּשׁ;
תְּלַחְלֵחַ אֶת שְׂפָתֶיךָ –
תּוֹצִיא הֲבָרוֹת –
תּוֹצִיא שְׁרִיקוֹת –
הַכֹּל נִשְׁמַע,
כִּי זֶה כָּל הָאָדָם.
יצור של לילה
בְּעֹמֶק הַלַּיְלָה הֻפְּנַטְתִּי מֵעֵינַי יַנְשׁוּף
שֶׁהִבִּיט לְתוֹךְ עֵינַי
וְהוֹבִיל אוֹתִי
לִמְעָרַת הַיַּנְשׁוּפִים.
לֹא פָּחַדְתִּי, גַּם אֲנִי כָּמוֹהוּ יְצוּר שֶׁל לַיְלָה
שֶׁמַּכִּיר אֶת קְרִיאַת יְצוּרֵי הָאֹפֶל
וְלֹא מְחַכֶּה לְשִׁירַת הַצִּפּוֹרִים
הַמִּתְעוֹרְרִים
עִם שַׁחַר.
סֵפֶר הַחַיִּים
בְּסֵפֶר הַחַיִּים
כְּמוֹ גַּם בְּכָל סֵפֶר עַמּוּדִים נִדְבָּקִים
לִפְעָמִים בִּבְלִי-דַּעַת, לִפְעָמִים בְּהֶסֵּח-הָדַּעַת.
אַךְ אִם שָׂמִים לֵב וּמַפְרִידִים בֵּין הָעַמּוּדִים
הָעֲלִילָה מִתְבַּהֶרֶת
וְהַחַיִּים מִתְמַלְּאִים
וּמִתְאָרְכִים.
אֲנִי אָמַרְתִּי בחופזי כָּל הָאָדָם כּוֹזֵב (תְּהִלִּים קטז. יָא)
הֶעֱרִיצוּ אָדָם,
חָשְׁבוּ שֶׁהוּא מֻשְׁלָם
כָּל עוֹד שֶׁהוּא הָיָה בְּדַעְתָּם.
כְּשֶׁהִבְחִינוּ שֶׁסָּטָה מִדַּעְתָּם
שִׁנּוּ אֶת דַּעְתָּם עָלָיו
וַהֲפָכוּהוּ לָרַמַּאי
שֶׁמְּרַמֶּה אוֹתָם.
לֹא רָצוּ לַדַּעַת מַהִי
דַּעְתּוֹ הָאַחֶרֶת.
מִבְּחִינָתָם, אֵין הוּא קַיָּם עוֹד
וּמֵעוֹלָם גַּם לֹא הָיָה…
הָאָדָם שֶׁהִרְגִּישׁוּ
כְּלַפָּיו כִּקְרוֹבֵי דָּם –
הָפַךְ לִהְיוֹת שְׂנוּא נַפְשָׁם.
וואיי וואיי עָלָיו
שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ עֲלֵיהֶם כְּלוּם וְלֹא יָדַע
עַל מָה וְלָמָּה הוֹצִיאוּ עָלָיו אֶת מִשְׁפָּטָם.
רַק דָּבָר אֶחָד
יָדַע בְּבִטָּחוֹן מָלֵא,
שֶׁרַק בֶּן אָדָם הִנֵּה הוּא
וּכבֶֶּן אָדָם לְעוֹלָם הוּא לֹא יִהְיֶה מֻשְׁלָם.
וְאֵלֶּה שֶׁהֶעֱרִיצוּהוּ
וְחָשְׁבוּ אוֹתוֹ לְמֻשְׁלָם טָעוּ וּבִלְבְּלוּ
בֵּין אָדָם שֶׁחַי בַּמְּצִיאוּת וּבֵין אָדָם שֶׁחַי בְּדִמְיוֹנָם.
חִפְּשׂוּ אָדָם טוֹב – וְרָאוּ בּוֹ רַק טוֹב,
חִפְּשׂוּ אָדָם רַע – וְרָאוּ בּוֹ רַק רַע,
וְיָצְרוּ גְּבוּל לֹא אֱנוֹשִׁי בֵּין הַטּוֹב וּבֵין הָרַע.
הִסְתַּכְּלוּ עַל עַצְמָם – וְרָאוּ כִּי טוֹב,
הִסְתַּכְּלוּ עַל הָאַחֵר – וְרָאוּ כִּי רַע,
וְכָךְ יָצְרוּ אֶת הַגֹּלֶם הַטּוֹב וְאֶת הַגֹּלֶם הָרַע.
שְׁנֵי הַגְּלָמִים
הִסְתּוֹבְבוּ שׁוּב וָשׁוּב מִסָּבִיב לְעַצְמָם
וּבִמְקוֹם לַעֲשׂוֹת הֶכֵּרוּת טוֹבָה יוֹתֵר עִם עַצְמָם
חִפְּשׂוּ בֵּין אֲנָשִׁים דְּמוּת אִידֵאָלִית
לְהִזְדַּהוּתָם.
וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא הָיוּ מוּדָעִים לָעֻבְדָּה
שֶׁהַדְּמוּת שֶׁנִּמְצְאָה נִלְקְחָה
מִדִּמְיוֹנָם
הִתְאַכְזְבוּ מֵהָאָדָם
וְהֶאֱשִׁימוּ אוֹתוֹ בְּכָזָב,
לַמְרוֹת שֶׁהֵם עַצְמָם
צִפּוּ אֶת הַבְּדִיל בַּזָּהָב.
כְּשֶׁהַהִגָּיוֹן מִסְתַּבֵּךְ
כְּשֶׁהַהִגָּיוֹן מִסְתַּבֵּךְ
אֵיךְ מוֹצִיאִים אוֹתוֹ מֵהַסְּבַךְ?
הַאִם עַל יְדֵי עוֹד הִגָּיוֹן
שֶׁיַּעֲבֹד עַל הַהִגָּיוֹן שֶׁהִקְדִּימוּ
וְעַל הַהִגָּיוֹן שֶׁהִקְדִּים אֶת זֶה שֶׁהִקְדִּימוּ
בְּתִקְוָה שֶׁבַּהִלּוּךְ לְאָחוֹר
הַפְּלוֹנְטֶר יֻתַּר?
אוֹ מַשְׁאִירִים אֶת הַפְּלוֹנְטֶר
וְהוֹלְכִים קָדִימָה לְשִׁקּוּלִים חֲדָשִׁים
שֶׁבּוֹנִים בַּיִת חָדָשׁ עַל חָרְבוֹת הַיָּשָׁן?
אוֹ שֶׁנִּשְׁאָרִים בַּבַּיִת הַיָּשָׁן
לִחְיוֹת עִם הַסְּתִירוֹת
וייאללה בָּלָגָן…
כל עוד יש אופק
יֵשׁ אֹפֶק גַּם לַמַּחְשָׁבוֹת
שֶׁרָצוֹת עַל גַּלֵּי הַיּוֹמְיוֹם
וּמְחַפְּשׂוֹת שָׁם אֶת יַם הַחַיִּים.
אֲבָל כְּשֶׁהַגַּלִּים מִתְיָאֲשִׁים
וְהַיָּם הוֹדֵף
יַם הַחַיִּים הוֹפֵךְ
לְיַם הַמָּוֶת.
וְאֵין יוֹתֵר מַחְשָׁבוֹת
לְבַד מִלָּתֵת
לְסִירַת הַחַיִּים
לָשׁוּט לְאִטָּהּ
אֶל הָאֹפֶק הַמֵּת.
אור באור נוגע
**************
"אוֹר הַלְּבָבוֹת יוֹתֵר דַּק וּמְעֻלֶּה מֵאוֹר הָרְאוּת " (ספר הכוזרי מאמר ב' סימן נ"ד)
"לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת-פָּנָי: כִּי לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם, וָחָי" (שמות ל"ג,כ')
" וְרָאִיתָ, אֶת-אֲחֹרָי; וּפָנַי, לֹא יֵרָאוּ" (שם, כ"ג)
אֲחוֹרַי – כָּל הַשְּׁאֵלוֹת, פָּנַי – כָּל הַתְּשׁוּבוֹת (הרבי מקוצק)
"לְךָ אָמַר לִבִּי: בַּקְּשׁוּ פָנָי, אֶת-פָּנֶיךָ יְהוָה אֲבַקֵּשׁ" (תהילים כ"ז, ח')
אוֹר בְּתוֹךְ אוֹר בְּתוֹךְ אוֹר:
אוֹר הָרְאוּת מֵאִיר עוֹלָם פִיזִי
אוֹר הַנְשָׁמָה מֵאִיר עוֹלָם רוּחָנִי
אוֹר הַלֵּב מֵאִיר עוֹלָם מוּסָרִי
שָׁלֹשׁ אֲלֻמּוֹת שֶׁל אוֹר
כְּשֶׁיִּתְלַכְּדוּ הָאוֹרוֹת
בָּאָדָם –
יֵרָאוּ פְּנֵי אֱלֹהִים
בַּעֲדָם
וְלֹא יִהְיוּ עוֹד שְׁאֵלוֹת מֵאֲחוֹרָיו –
רַק לִרְאוֹת אֱלֹהִים וְלָמוּת
בְּאוֹר פָּנָיו.
כשסגר אלוהים את עצמו מעצמו…
"וַיֹּאמֶר אֵלַי יְהוָה,
הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ
וְאִישׁ לֹא-יָבֹא בוֹ—
כִּי יְהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל, בָּא בוֹ;
וְהָיָה, סָגוּר"
(יחזקאל, פרק מ"ד, פסוק ב')
כְּשֶׁסָּגַר אֱלֹהִים אֶת עַצְמוֹ מֵעַצְמוֹ;
הַיָּפֶה וְהַטּוֹב נָסוֹגוּ מִפְּנֵי הַהַזְנָחָה,
הַפְּרִיחָה הִשְׁתַּהֲתָה טֶרֶם תִּבּוּל,
הַזְּמַן לֹא זָז, הַחַיִּים נֶעֶצְרוּ.
הַדִּבּוּר נֶחְסַם מֵהַמִּלִּים
שֶׁנֶּעֶרְמוּ בִּקְצֵה הַלָּשׁוֹן
וְהַהַשְׁרָאָה פָּגָה.
לַמְרוֹת שֶׁזֶּרֶם הַחַיִּים הָלַךְ וְהִתְיַבֵּשׁ –
הֶאֱמַנּוּ, כֻּלָּנוּ, שֶׁהָאֵל יוֹצִיא
אֶת עַצְמוֹ מֵעַצְמוֹ וִיחַבֵּק
אֶת עוֹלָמוֹ בִּשְׁבוּעָה
שֶׁלֹּא יַעֲזֹב עוֹד
לְעוֹלָם
וְיִתֵּן לָנוּ אֶת אַהֲבָתוֹ;
וְאִם חֲלִילָהּ יִקְרֶה
שֶׁאָנוּ נִימְאָס בּוֹ –
הָאַהֲבָה תְּנַצֵּחַ
אוֹתָנוּ וְאוֹתוֹ.
מְחַפֵּשׂ הַפְתָּעוֹת
עוֹד מְחַפֵּשׂ הַפְתָּעוֹת עַל אַף
כָּל הַמֶּטֶאוֹרִים הַכְּבוּיִים
שֶׁנָּפְלוּ בְּחַיַּי.
כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד לֹא רָאִיתִי הַפְתָּעוֹת
בָּאוֹרוֹת הַצְּהֻבִּים שֶׁהֵאִירוּ
אֶת אֲפֵלַת יַלְדוּתִי.
בְּכָל זֹאת אֵין הַפְתָּעוֹת גְּדוֹלוֹת יוֹתֵר
מֵהַפְתָּעוֹת שֶׁאָנוּ מַפְתִּיעִים
אֶת עַצְמֵנוּ –
כְּשֶׁמֶּטֶאוֹרִים כְּבוּיִים מַדְלִיקִים בָּנוּ חֵשֶׁק
וְאוֹרוֹת צְהֻבִּים מְאִירִים
אוֹר יְקָרוֹת
וַחֲלוֹמוֹת הַנְּפִילָה שֶׁל שָׁנִים,
שֶׁהָיוּ מְצִיפִים אֶת לֵילוֹתֵינוּ
מִתְפּוֹגְגִים כְּלֹא-הָיוּ…
"וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם"
********************************
כְּשֶׁיִּכּוֹן הַשָּׁלוֹם עִם בְּנֵי דּוֹדֵנוּ,
דִּמְיַנְתִּי בֵּית מִקְדָּשׁ שְׁלִישִׁי, מִבְנֶה אַרְכִיטֶקְטוֹנִי עֲנָק בְּרָחְבּוֹ וּבְגָבְהוֹ, עָשׂוּי מֵחֳמָרִים שֶׁל הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם (כְּגוֹן פִּתּוּחַ שֶׁל הַזְּכוּכִית הָעֲמִידָה, אוֹ שֶׁל הַפֶּרְסְפֶּקְס הַשָּׁקוּף),
קוֹנְסְטְרוּקְצְיָה עֲצוּמָה, מְלֵאַת אוֹר, מְמֻזֶּגֶת אֲוִיר.
מְכִילָה בְּתוֹכָהּ אֶת
מִסְגָּד אֶל אַקְצָה כְּמוֹ שֶׁהוּא
עַל מִתְפַּלְּלָיו וּמְבַקְּרָיו.
מִקְדָּשׁ שְׁלִישִׁי שָׁקוּף כֻּלּוֹ,
שֶׁכָּל אֶחָד יוּכַל לְחַוּוֹת
שֶׁכָּל אֶחָד יוּכַל לְשַׁוּוֹת
אֱלֹהִים לְנֶגְדּוֹ,
בְּלִי לְהַשְׁווֹת
אֲנָשִׁים,
אֱמוּנוֹת.
וְשֶׁקָּרָאתִי הַשַּׁבָּת שֶׁהַחוֹזֶה מִלּוּבְּלִין כָּתַב עַל
הַפָּסוּק: "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם".
"שֶׁיִּדְמֶה (הָאָדָם) שֶׁהַמִּקְדָּשׁ נִמְצָא בְּקִרְבּוֹ".
הֵבַנְתִּי מַהִי הַשְּׁקִיפוּת לָאָדָם
הַמְּדַמֶּה מִקְדָּשׁ
בְּקִרְבּוֹ.
וְאוּלַי זֹאת מַשְׁמָעוּת הַהַבְטָחָה
שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי
יָרַד לָאָדָם מֵהַשָּׁמַיִם,
שֶׁהָאָדָם בְּרוּחוֹ
יִהְיֶה כְּ-
מִקְדָּשׁ.
רסיסים ממפל התנור
מוקדש לאתי ולאהרון
שהמפל כולו עם
הרסיסים
בזכותם.
הֶחָלָל הַפָּנוּי
מַזְמִין אוֹתָנוּ
לְהִתְמַלֵּא
אֲנַחְנוּ מִתְמַלְּאִים
וְהַפֶּלֶא נשאר…
*
הַתַּנּוּר הַשּׁוֹפֵעַ
מְחַמֵּם אֶת הַלֵּב
לְכָל הַמִּתְקָרֵב
לְטַבּוּרוֹ.
*
הַמַּיִם הַנּוֹפְלִים עַל הַסְּלָעִים
מְסֻגָּלִים לִשְׁבֹּר גַּם אֶת
גַּאֲוַת הֶהָרִים
הַנִּשָּׂאִים.
*
אִם יוֹרְדִים כַּמָּה מֵאוֹת מַדְרֵגוֹת
אֶל תַּנּוּרוֹ שֶׁל הַטֶּבַע –
זוֹכִים לְכַמָּה אַלְפֵי
רְסִיסֵי חַיִּים
לַנְּשָׁמָה.
*
אֵין כּוֹחַ יוֹתֵר גָּדוֹל לְהָנִיעַ אֲנָשִׁים מֵהָעִידוּד –
וְאֵין עִידוּד יוֹתֵר חָזָק
מֵהָעִידוּד שֶׁבַּלֵּב.
*
הָרָצוֹן חָזָק יוֹתֵר מֵהַשְּׁרִירִים
וְהַשְּׁרִירִים חֲזָקִים
יוֹתֵר מֵהָרָצוֹן.
*
הַתְּשׁוּבָה הֲכִי קְצָרָה לַשְּׁאֵלָה הַפִילוֹסוֹפִית
עַל הַקֶּשֶׁר בֵּין הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ
נִמְצֵאת בַּמֶּטְרִים
הָאַחֲרוֹנִים
שֶׁל הָהָר.
הָרָצוֹן לְרַצּוֹת
הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים יוֹצְאִים הַחוּצָה
כַּכּוֹכָבִים מִבַּעַד לַשִּׁמְשָׁה.
הֵם לֹא דורשים הֲגָנָה,
שהרי הם פְּתוּחִים כְּשָׁמַיִם
מְנַצְנְצִים כַּכּוֹכָבִים.
לֹא צָרִיךְ לְהִתְגָּאוֹת
עִם הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שיש לנו
ולא לתת אותם כשוחד לקבלת אהבה
כמו ילדים גַּלְמוּדים שֶׁמְּחַפֵּשׂים חֲבֵרִים
בְּעֶזְרַת מַתָּנוֹת.
ואֵין מָה לְרַצּוֹת אֲנָשִׁים,
לֹא אֶת אִמָּא, לֹא אֶת אַבָּא, לֹא אֶת הַמּוֹרִים,
לֹא אֶת הַתְּעוּדוֹת, לֹא אֶת הַצִּיּוּנִים,
לֹא אֶת הָאִשָּׁה, לֹא אֶת האֱלֹהִים…
שָׁאַלְתִּי פַּעַם אַלּוּף מִשְׁנֶה,
שֶׁהָיָה עַל גְּבוּל הַדֶּמֶנְצְיָה:
מֵאֵיפֹה אַתָּה לוֹקֵחַ אֶת הַכּוֹחַ
לָלֶכֶת כָּךְ, זָקוּף?
הוּא הִסֵּס.
-אוּלַי הָאֱמוּנָה, נִסִּיתִי,
-אוּלַי אֱלֹהִים?
לֹא, הוּא אָמַר, הָאִשָּׁה.
לֹא אֲרַצֶּה אֶת הָאִשָּׁה הַיּוֹם
כְּדֵי שֶׁתּוֹלִיךְ אוֹתִי מָחָר.
הַיּוֹם זֶה הַיּוֹם מָחָר זֶה מָחָר,
אֵין לִי דִּיבִידֶנְדִים לְהַשְׁקִיעַ
בְּלְרַצּוֹת.
הָרוֹצֶה לְרַצּוֹת הוֹפֵךְ אֶת עַצְמוֹ
לִשְׁני הֲפָכִים עִם שֹׁרֶשׁ דּוֹמֶה.
הָרִצּוּי כִּמְעַט עָשָׂה אוֹתִי נְכֵה,
לֹא מְקַנֵּא בַּמְּרַצִּים…
החיים נמצאים בצד הישר
לֹא הפתלתל.
עֲרֵמַת נְחָשִׁים מִתְפַּתְּלִים
שנואה על החיים.
היושר עולה למעלה
כתפילה.
נִתֵּן אֶת עַצְמֵנוּ בְּיֹושֶׁר
מֵהנְּקֻודָּה הָאֱנוֹשִׁית
בְּקַו יָשָׁר
אֶחָד.
עַד קְצֵה הַגְּבוּל
אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָדַעַת כֵּיצַד הוֹלֵךְ אָדָם
עַד קְצֵה גְּבוּלוֹ,
שָׁאַל אֶת אַנְשֵׁי-הַגְּבוּל;
שָׁאַל אֶת הָעִוֵּר –
עַל הַמַּמָּשׁוּת הַשְּׁקוּפָה הַנִּגְלֵית
בְּמִשּׁוּשָׁיו.
אֶת הַחֵרֵשׁ –
עַל הַהַאֲזָנָה הַפְּנִימִית
לְדִמְמוֹתָיו.
אֶת הָאִלֵּם –
עַל הַלָּשׁוֹן לְלֹא מִלִּים
בִּתְנוּעוֹתָיו.
אֶת הַמְּשֻׁתָּק –
עַל הִשָּׁאֲרוּתוֹ בַּמָּקוֹם
בָּרִיצָה הַמַּתְמֶדֶת שֶׁל חַיָּיו.
וְאוֹתָנוּ תִּשְׁאַל;
עַל מִגְבְּלוֹת הָרְאָיָה, הַשְּׁמִיעָה, הַדִּבּוּר וְהַמַּעֲשֶׂה
בִּמְצִיאוּת הַגְּלוּיָה וְהַפְּתוּחָה שֶׁלָּנוּ…
אֵיךְ כּוֹתְבִים?
************
כְּמוֹ שֶׁחַיִּים;
נוֹשְׁכִים אֶת הַמִּלִּים, יוֹרְקִים אֶת הָאוֹתִיּוֹת,
זוֹרְקִים אֶת הַמִּשְׁפָּטִים וּמִתְעַלְּלִים בַּכָּתוּב…
וּלְאַחַר מִכֵּן סוֹלְחִים, מְתַקְּנִים, מְצַפִּים בִּמְתִיקוּת
וּמְקַשְּׁטִים חֲגִיגִי…
וְלִפְנֵי שֶׁמַּגִּישִׁים
עוֹבְרִים בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים
וּמַקְפִּידִים לְנַקּוֹת פְּלִיטוֹת פֶּה
כְּמוֹ: כָּזֶה… וְכְּאִילוּ… וְכְּאִילוּ מָה…?
שֶׁהִשְׁתַּרְבְּבוּ מֵהָאֶמְצַע
אוֹ מֵהַצַּד
וְאָז נוֹתְנִים אֶת הַחַיִּים
כְּמִסְמָךְ חָשׁוּב
מִיָּד לַיָּד
לְמִשְׁפָּט הַקּוֹרְאִים,
אֶחָד לְאֶחָד…
לִכְתֹּב אֶת הַחַיִּים
***************
מוֹרַי לִמְּדוּנוּ:
לִפְנֵי שֶׁתִּרְשְׁמוּ שׁוּרָה אַחַת
הִתְנַזְּרוּ מִכְּתִיבָה
וְהַקְדִּישׁוּ אֶת זְמַנְּכֶם לִקְרִיאַת
סִפְרֵי הַחוֹבָה
הַגְּדוֹלִים.
אַךְ מִבְּשָׂרִי לָמַדְתִּי:
לִפְנֵי שֶׁאֶקְרָא שׁוּרָה אַחַת,
אֶכְתֹּב עַל חַיַּי
הַקְּטַנִּים
כְּמִי שֶׁעוֹמֵד עָרוּם
לִפְנֵי הָאֱלֹהִים
וְאֶת הַמִּלִּים שֶׁחָיִיתִי אַקְדִּישׁ
לְכָל אֶחָד
מֵחֲבֵרַי הַטּוֹבִים.
חֵרוּת, חֵרוּת…
***********
לִפְתֹּחַ אֶת מַנְעוּל הַלֵּב
לִפְרֹץ אֶת סוֹגֵר הַמּוֹחַ
לְרַכֵּךְ ת'נוֹקְשׁוּת
לְשַׁחְרֵר אֶת הַפְּנִימִיּוּת הַתְּפוּסָה
לְהַתִּיר ת'קְשָׁרִים
לְגַלְגֵּל אֶת הַפְּלוֹנְטֶר לְאָחוֹר,
לְהַשְׁלִים עִם מָה שֶׁבָּעַר בְּנוֹ
וְלֹא הִצְלַחְנוּ לְמַמֵּשׁ
וּלְבַעֵר אֶת מָה שֶׁכָּבָה בְּנוֹ
מֵחֹסֶר עִנְיָן –
וְאָז לַעֲשׂוֹת אֶת הַסֵּדֶר
שֶׁל הַחַיִּים.
מאחל לכם יקיריי ואהוביי
סדר טוב ושמח
בחג ובחיים
שלכם, פנחס
שירים ליהושע
סדר השירים
כשההכרה מאירה (לשים גירסה עדכנית)
שירים על החיים ועל המוות
אין בושה
המוות הוא החידה של החיים
נשמת כל חי
ולא תהיה למוות ממשלה
סוף טוב הכל טוב
השיר הזה
רק תהילים
הכל נשמע
להודות
שב/י
כמו תם
לחוש את האור
של…
כשהגוף צועק
דבר אל עצים ואבנים
אפילו אלפי שעונים
הספרייה
לגלות את לב הפרח
קפיצה אל הנשגב
הזמן כקו והזמן כמעגל
הזמן כחומר אמורפי\געגועים לפרופ. אמדו
אָדָם אוֹרֵג שָׁטִיחַ
לְהַתְחִיל הַכֹּל מֵהַתְחָלָה
יש לי חשק
ספר החיים
סערה בכוס מים
לַלֵּב אֵין שִׁיטָה
לַמְּצִיאוּת יֵשׁ שִׁיטָה
צחק עם הצוחקים
הסוף
הכאב
גם בעציצי חרס פשוטים
התקווה צומחת בכל כלי
סוף טוב הכל טוב
ואליק בא מהים
יש חיים בים המוות
בגן המציאות
להד"ם
הכוכבים המנצנצים ביקום
ליליומה
עד קצה הגבול
ציפיות
איי האסוציאציה
ניצוצות
הר של ממתקים
אקסיומה 6
"תַּת הַהַכָּרָה נִפְתַּחַת כְּמוֹ מְנִיפָה" (יוֹנָה וולך)
כְּשֶׁהַהַכָּרָה מְאִירָה
תַּת הַהַכָּרָה נִפְתַּחַת
כְּשֶׁהַהַכָּרָה מְאִירָה בְּאוֹר גָּדוֹל
וְצָרִיךְ רַק לִשְׁמֹר עַל הָאוֹר שֶׁלֹּא יִכְבֶּה.
נַזְמִין חֲלוֹמוֹת מוּאָרִים,
נְוַתֵּר עַל חֲלוֹמוֹת חֲשׁוּכִים
וּנְסַפֵּר סִפּוּרִים גְּלוּיִים.
כִּי מָה נְחַפֵּשׂ
בְּסִדְקֵי עָבָר
נִסְתָּרִים
וּמָה נִרְאֶה
מִבַּעַד לַקּוּרִים?
נִפְתֹּר חֲלוֹמוֹת
כִּמְסַפְּרֵי עֲתִידוֹת
וְלֹא כְּחוֹשְׂפֵי שְׁלָדִים
מִקְּבָרוֹת.
מָה שֶׁהָיָה,
הָיָה –
בּוֹאוּ נִתְמַקֵּד
בְּמָה שֶׁיִּהְיֶה.
שֶׁהֲרֵי הַכָּרַת הֲיֵשׁ הַלֹּא-יָדוּעַ מְסַקְרֶנֶת פִּי אֶלֶף
מֵהַחִטּוּט הַחוֹזֵר עַל עַצְמוֹ
בָּאֵין-שָׁם-כְּלוּם
הָאִישִׁי.
הַטֶּלֶסְקוֹפִּים שֶׁל הַהַכָּרָה מַקְרִינִים
עַל קִירוֹת הַמּוֹחַ
צִלּוּמִים וּצְבָעִים שֶׁעַיִן לֹא רָאֲתָה
שֶׁשֵּׂכֶל לֹא תָּפַס.
צִלּוּמִים שֶׁל פִּרְחֵי-רֹעַ מִתְיַבְּשִׁים בְּשֶׁמֶשׁ בּוֹעֶרֶת
וּלְעֻמָּתָם עֲצֵי-אוֹר צוֹמְחִים עַל כּוֹכְבֵי הַחֹשֶׁךְ,
וּמַרְאוֹת הַרְרֵי הָעֶצֶב הַמַּלְבִּינִים
שֶׁבְּבוֹא קִצָּם יִתְמוֹטְטוּ
בִּרְעָמִים עֲמוּמִים
וְיִמַּסּוּ בִּשְׁקִיעָה
לִתְהוֹמוֹת
יָם.
*
הַהַכָּרָה הַמְּאִירָה מְגַשֶּׁשֶׁת בְּתַחְתִּיּוֹת הַיְּקוּם וּמְזַהָה;
אֶת אֲגַם הָעַלִּיזוּת, וּלְמַעְלָה מֵאֲגַם הָעַלִּיזוּת:
אֶת נְהַר הַחֲגִיגָה, וּלְמַעְלָה מִנְּהַר הַחֲגִיגָה:
אֶת יַם הַשִּׂמְחָה, יָם שֶׁל שִׂמְחָה,
גַּל-אַחֲרֵי-גַּל: "מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ
עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל…"
וּבַיָּם הַזֶּה הַמְּסִירוּת הַחַמָּה שֶׁל הָאַהֲבָה
מְעוֹרֶרֶת אֶת הַיְּקוּם לִפְתֹּחַ אֶת יָדָיו
הַמְּקֻמָּטוֹת וְהַמְּיֻבָּלוֹת
וּלְחַבֵּק אֶת חִבּוּק
הַחַיִּים.
שִׁירִים עַל הַחַיִּים וְעַל הַמָּוֶת
אֵין בּוּשָׁה:
אֵין בּוּשָׁה לְנֹכַח הַמָּוֶת.
הַמֵּת מֻפְשָׁט מִנְּכָסָיו
מֻפְשָׁט מִבְּגָדָיו
וּמֻפְשָׁט מִגּוּפוֹ.
הוּא רַק מֻפְשָׁט.
כְּכָל שֶׁיַּלְבִּישׁוּ אוֹתוֹ
יַמְשִׁיךְ לִשְׁכַּב בְּפִשּׁוּט אֵיבָרָיו,
יְגַלְגֵּל אֶת עֵינֵי הַזְּגוּגִית שֶׁלּוֹ
וְיֵעָוֶה אֶת פְּנֵי הַמַּסֵּכָה
בִּרְצִינוּת שֶׁל מֵת…
עַכְשָׁו כְּבָר שׁוּם דָּבָר לֹא יַעֲזֹר.
חָדַל לְהַרְעִישׁ עוֹלָמוֹת בִּשְׁבִילוֹ,
כָּבָה אוֹרוֹ.
הַמָּוֶת הִקִּישׁ,
לֵךְ וְתַגִּיד קַדִּישׁ..
*
הַמָּוֶת הוּא הַחִידָה שֶׁל הַחַיִּים
הַמָּוֶת הוּא הַחִידָה שֶׁל הַחַיִּים
וְהַחַיִּים הֵם הַחִידָה שֶׁל עַצְמָם.
הַאִם הַמָּוֶת נוֹצַר כִּי הַחַיִּים
רוֹצִים כְּבָר לַחְזֹר אֶל עַצְמָם,
כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁהִשְׁתּוֹלֵל דַּיּוֹ
וְרוֹצֶה כְּבָר לַחְזֹר אֶל עַצְמוֹ ?
אוֹ שֶׁבִּזְמַן מְסֻיָּם
הֵם מִתְחָרְטִים עַל יְצִיאָתָם
מֵהַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּאוּ
וְעַל כֵּן הֵם רוֹצִים לַחְזֹר בַּחֲזָרָה ?
וְאוּלַי הֵם חוֹזְרִים וְחוֹזְרִים עַל עַצְמָם,
פַּעַם בְּתַחְפֹּשֶׂת שֶׁל יֶלֶד וּפַעַם בְּתַחְפֹּשֶׂת שֶׁל זָקֵן ?
אָז מַדּוּעַ לִפְעָמִים הֵם אוֹמְרִים לְעַצְמָם כֵּן,
וְלִפְעָמִים הֵם נוֹתְנִים לְעַצְמָם לְהִזְדַּקֵּן ?
נִשְׁמַת כָּל חַי
***********
הַסִּפּוּר שֶׁל טיך נהאת חאן:
"יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁעָמַדְתִּי לִדְרֹךְ עַל עָלָה יָבֵשׁ,
רָאִיתִי אֶת הֶעָלֶה בַּמֵּמַד הַמֻּחְלָט.
רָאִיתִי שֶׁהוּא לֹא מֵת מַמָּשׁ,
אֶלָּא הִתְחִיל לְהִתְמַזֵּג עִם הָאֲדָמָה הַלַּחָה
וְהִתְכּוֹנֵן לְהוֹפִיעַ עַל הָעֵץ בָּאָבִיב הַבָּא בַּצּוּרָה אַחֶרֶת.
חִיַּכְתִּי אֶל הֶעָלֶה וְאָמַרְתִּי לוֹ:
אַתָּהּ מִתְחַזֶּה !"
*
נִשְׁמַת כָּל חַי
בְּנִשְׁמַת הָעוֹלָם
וְנִשְׁמַת הָעוֹלָם
בְּנִשְׁמַת כָּל חַי.
נִשְׁמַת הָעוֹלָם בְּנִשְׁמַת כָּל חַי:
מוּסִיקָה מְנַגֶּנֶת בְּחַיַי.
נִשְׁמַת הָעוֹלָם בְּנִשְׁמַת כָּל חַי:
עָלִים יְרֻקִּים צוֹמְחִים עָל עֵץ חַי.
נִשְׁמַת הָעוֹלָם בְּעָלִים
שֶׁצּוֹמְחִים וְנוֹשְׁרִים
נִשְׁמַת הָעוֹלָם בְּעָלִים
שֶׁנּוֹשְׁרִים וְצוֹמְחִים…
בַּחֲגִיגַת עַלְעָלִים שֶׁעוֹלִים
וְיוֹרְדִים,
בַּחֲגִיגַת עַלְעָלִים שֶׁיּוֹרְדִים
וְעוֹלִים…
בְּנֶּשֶׁף שֶׁל מַּסֵּכוֹת:
כְּשֶׁרוֹקְדִים פַּעַם עִם זֶה
וּפַעַם רוֹקְדִים עִם הַבָּא.
פַּעַם בְּמַּסֵּכָה יְרוּקָה,
וּפַעַם בַּמַּסֵּכָה צְהוּבָּה.
פַּעַם בָּעוֹלָם הַזֶּה,
וּפַעַם בָּעוֹלָם הַבָּא…
וְלֹא תִּהְיֶה לַמָּוֶת מֶמְשָׁלָה
וְלֹא תִּהְיֶה לַמָּוֶת מֶמְשָׁלָה.
הַצִּפּוֹרִים יְצַיְּצוּ בְּכָל מָקוֹם,
הָעֵצִים יִגְדְּלוּ לַגְּבָהִים,
וְהָאֲנָשִׁים יִתְרַחֲבוּ מִבִּפְנִים.
נִצְחַק וְלֹא נִבְכֶּה, לֹא חָשׁוּב עַל מָה…
וְהַשִּׂמְחָה תִּהְיֶה אֲחוֹתֵנוּ הַתְּאוֹמָה.
מִשְׁפַּחְתֵּנוּ הַמֻּרְחֶבֶת תִּחְיֶה בְּכָל הָעוֹלָם
וְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יִהְיֶה אֶזְרַח הָעוֹלָם.
הַתִּינוֹקוֹת יְהַדְּרוּ אֶת פְּנֵי הַזְּקֵנִים וְהַזְּקֵנִים יְהַדְּרוּ אֶת פְּנֵי הַקְּשִׁישִׁים וְהַקְּשִׁישִׁים יְהַדְּרוּ אֶת בְּנֵי הָאַלְמָוֶת –
כִּי לֹא תִּהְיֶה לַמָּוֶת מֶמְשָׁלָה.
אֲפִלּוּ הֶעָנִי יַעֲשִׁיר בְּבוֹא הַזְּמַן,
וּבְבוֹא הַזְּמַן גַּם הָאִטִּיִּים יַגִּיעוּ
אֶל מְקוֹם הַמְּמַהֲרִים.
וְהַמְּמַהֲרִים יִקְּחוּ לָהֶם אֶת כָּל הַזְּמַן
בֵּין זְמַן לִזְמַן.
אַךְ לַמְרוֹת שֶׁהַחֲלוֹמוֹת יִהְיוּ אֲרֻכִּים,
הַיָּמִים יִהְיוּ קְצָרִים,
הַמַּעֲשִׂים יִתְרַבּוּ מְאֹד בֶּעָתִיד-
וְהַאֵין-סוֹף יִהְיֶה רָחוֹק כְּתָמִיד.
סוֹף טוֹב הַכֹּל טוֹב
סוֹף טוֹב הַכֹּל טוֹב. עַל כֵּן טוֹבִים הֵם הַחַיִּים.
שֶׁבְּסוֹפָם: אִמָּא-אֲדָמָה אוֹסֶפֶת וְאַב-תֵּבֵל מְקַבֵּל
וְכָל יְצִירֵי הָרוּחַ מַפְשִׁיטִים מִמְּךָ אֶת הַמָּוֶת
וּפוֹרְשִׁים לְפָנֶיךָ אֶת הַחַיִּים
וְקוֹל הַ"אֲהָהּ" שֶׁלְּךָ מִתְגַּלְגֵּל
לְכָל אָרְכּוֹ וְרָחְבּוֹ שֶׁל יְקוּם חַיֶּיךָ
וּמֵעִיר אוֹתְךָ מֵהַשֵּׁנָה הָעֲמֻקָּה
שֶׁיָּשַׁנְתָּ בְּתוֹכָם.
הַשִּׁיר הַזֶּה
הַשִּׁיר הַזֶּה הוּא שִׁיר צָרוּד
הַשִּׁיר הַזֶּה הוּא שִׁיר בְּלִי MOOD
הַשִּׁיר גַּם מְזַיֵּף
ת'מָנְגִינָה
הַשִּׁיר נִשְׁמָע עָיֵף
מֵהַתְחָלָה…
אַךְ מָה אִכְפַּת, מָה אִכְפַּת לִי, בְּחַיַּי –
אִם הַשִּׁיר הַזֶּה חוֹרֵז לִי
אֶת הַפְּרוֹזָה שֶׁל חַיַּי !
רק תהילים
אֵין לִי סַבְלָנוּת לאליאדות ולאודיסיאות
וְגַם אֶרֶץ הַשְּׁמָמָה קְשַׁת הַפִּעְנוּחַ
שֶׁל אליוט מְעַיֶּפֶת אוֹתִי.
מָה לַעֲשׂוֹת אֲנִי קוֹרֵא עַצְבָּנִי מִדַּי
לשכאלה…
רַק תְּהִלִּים אֲנִי קוֹרֵא
וְאֶת הַמִּלִּים הַקָּשׁוֹת שֶׁסַּבָּא שֶׁלִּי
הָיָה מְבָאֵר לְבַעֲלֵי הָעֲגָלוֹת,
אֲנִי מֵבִין מֵהָעֶרְגָּה
שֶׁל הַמִּזְמוֹר.
הכול נשמע
אַל תִּתֵּן לְעַצְמְךָ לְהִתְיַבֵּשׁ;
תְּלַחְלֵחַ אֶת שְׂפָתֶיךָ –
תּוֹצִיא הֲבָרוֹת –
תּוֹצִיא שְׁרִיקוֹת –
הַכֹּל נִשְׁמַע,
כִּי זֶה כָּל הָאָדָם.
לְהוֹדוֹת
לְהוֹדוֹת תָּמִיד,
עַד בְּלִי דַּי,
כִּי הַהוֹדָיָה מַזְרִימָה
חַיִּים לַנֶּפֶשׁ,
כְּמוֹ שֶׁהַדָּם מַזְרִים
חַיִּים לַגּוּף.
שֵׁב
רָגוּעַ וְשָׁלֵו,
וְקָבֶּל שֶׁפַע,
שֶׁפַע רַב –
כְּשֶׁהַלֵּב מִתְמַלֵּא
עַד גְּדוֹתָיו…
כְּמוֹ תָּם
לוֹמַר תּוֹדָה,
כָּךְ סְתָם,
לוֹמַר-
כְּמוֹ תָּם.
שֶׁלֹּא שׁוֹאֵל
מָה הוּא,
מְקַבֵּל.
לָחוּשׁ אֶת הָאוֹר
לָחוּשׁ,
אֶת הָאוֹר,
בְּכָל נְשִׁימָה,
וּבְכָל נְקֻדָּה שֶׁבָּעוֹר.
שָׁל …
שָׁל כל עולמות הצער מעליך,
שָׁל, כל עוד, כל עוד-
לא כל כוחך כשל.
ומהר שלל:
שלל גרגרי כוכבים ושלל כדוריות דם רקדניות
כי כל רגע של חיים הוא לך
שלל.
ואם אדם נכשל?
ואם אלוהים נכשל…?
שָׁל!
שָׁל כל עולמות הצער מעליך
כי הבכי שאתה חי בו,
לא קודש הוא ולא חול.
שָׁללללללל….
(*) שָׁל = להשיל, להשיר, להפיל, להסיר, להוריד; להתקלף, להוריד שכבה
כשהגוף צועק
כשהגוף צועק
מה יש כבר לדבר- –
הרי אי אפשר לומר,
מול הפצע והדם:
לא היו הדברים מעולם…
כשהגוף צועק
על הנשמה ללחוש לו בכל כוחה:
שים לבך אלי!
שים לבך אלי כל עוד אתה חי…
הפצע מגליד, הסימן נעלם
אך מה יהיה איתי
אם בכל כאב, בכל צער –
תשכח מקיומי,
כאילו לא הייתי
תקוותך מעולם?
דַּבֵּר אֶל עֵצִים וַאֲבָנִים
דַּבֵּר אֶל עֵצִים וַאֲבָנִים,
דַּבֵּר אֶל הֶעָלִים הַצְּהַבְהַבִּים
הַנּוֹשְׁרִים מֵהָעֵץ
הַמְּכַסִּים אֶת הַסֶּלַע הַקָּשֶׁה
שֶׁמִּתַּחְתָּיו.
דַּבֵּר אֶל עֵצִים וַאֲבָנִים
וְאַל תִּמָּנַע מִלְּדַבֵּר גַּם
עִם אַבְנֵי הֶחָצָץ
הַקְּטַנְטַנּוֹת
וְעִם גַּרְגְּרֵי הַחוֹל
הַמְּפֻזָּרִים בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים…
כִּי עוֹר הַתֹּף שֶׁל הַשּׁוֹמֵעַ הוּא הָעוֹלָם כֻּלּוֹ
וְכָל אֶבֶן וְכָל גַּרְגֵּר חוֹל מְדַבְּרִים בִּשְׁמוֹ…
אֲפִלּוּ אַלְפֵי שָׁעוֹנִים
אֲפִלּוּ אַלְפֵי שָׁעוֹנִים שֶׁמְּחוֹגֵיהֶם
רוֹטְטִים עַכְשָׁו
לֹא יְכוֹלִים לִמְחֹק אֶת זְמַן הַחַיִּים
שֶׁעָבַר וְלֹא שָׁב.
אַלְפֵי שָׁעוֹנִים לֹא יְכוֹלִים לִטְעוֹת בַּמִּקְצָב
וְאַלְפֵי הַשָׁעוֹנִים מְתַקְתְּקִים
רַק בִּכְדֵי שֶׁזְּמַן הָאַהֲבָה לֹא יַחְלֹף לַשָּׁוְא…
הַסִּפְרִיָּה
כָּל עֲלֵה רוֹשֵׁם
אֶת נִדְנוּדָיו בָּרוּחַ
וְרִשּׁוּמָיו שְׁמוּרִים לְתָמִיד
בַּסִּפְרִיָּה הַיְּרֻקָּה.
כָּל צִפּוֹר מְצַיֶּרֶת
אֶת מַסְלוּלֵי מְעוֹפָהּ
עַל פְּנֵי רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם.
וְצִיּוּרֶיהָ אֲצוּרִים לְעוֹלָם
בְּמוּזֵאוֹן הַתְּכֵלֶת.
רַק לַחוֹלוֹת הַנּוֹדְדִים
בַּמִּדְבָּרִיּוֹת
שֶׁמְּפַסְּלִים אֶת הַצּוּרוֹת
הֲכִי מַפְתִּיעוֹת עַל גִּבְעוֹת-הַזָּהָב,
אֵין לָהֶן צוֹפֶה וְלֹא יִהְיֶה לָהֶן צוֹפֶה.
בְּמֻקְדָּם אוֹ בִּמְאֻחָר הֵן יִתְפָּרְקוּ לָנֶצַח…
לְגַלּוֹת אֶת לֵב הַפֶּרַח
לִפְעָמִים צָרִיךְ לְטַפֵּס עַל סֻלָּמוֹת
לְהַגִּיעַ לְלֵב הַפֶּרַח
וְלַעֲשׂוֹת אָנָלִיזָה לְרֵיחַ הַבֹּשֶׂם
הַנּוֹדֵף מֵאַבְקָנָיו…
וְלִפְעָמִים יֵשׁ רַק לְהִשְׁתַּהוֹת מְעַט
עַל הַסְגָלְגוּלִיוּת הַסְּגֻלָּה
שֶׁל הַסִּגָּלִית,
אוֹ עַל הַוְרָדְרָדִיוּת הַוְּרֻדָּה
שֶׁל הַוֶּרֶד
וְלִנְשֹׁם …
קְפִיצָה אֶל הַנִּשְׂגָּב
קְפִיצוֹת רַבּוֹת הָיוּ לִי,
וּנְפִילוֹת שֶׁנִּגְמְרוּ רַע
עוֹד מַאֲמָץ, לֹא אֲוַתֵּר לִי.
עוֹד מַאֲמָץ, לֹא נוֹרָא.
וְשׁוּב אָעֵז וְאֶקְפֹּץ אֶל
הַנִּשְׂגָּב בִּמְרוֹמוֹ.
אוּלַי הַפַּעַם אֱלֹהִים יֹאהַב
וְיוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ.
הַזְּמַן כְּקַו וְהַזְּמַן כְּמַעְגָּל
נִסִּיתִי לִתְפֹּס אֶת קַו הַזְּמַן בִּזְנָבוֹ
וְלֹא לָתֵת לוֹ לְהַמְשִׁיךְ לַחְרֹץ בְּנַפְשִׁי.
(שֶׁיַּמְשִׁיךְ לַחְרֹץ אֶת חֶלְקַת הַגּוּף,
קִמְטֵי הַגּוּף – שֶׁלּוֹ הֵם.
אַךְ מַדּוּעַ לָתֵת לוֹ לַחְרֹץ גַּם בְּחֶלְקַת הַנֶּפֶשׁ ?)
דִּמִּיתִי אֶת הַזְּמַן לְמַעְגָּל שֶׁהוֹלֵךְ וּמִתְעַגֵּל בְּתוֹכִי
וְרָאִיתִי שֶׁכַּאֲשֶׁר אֲנִי מְחֻבָּר לַחַיִּים –
הַזְּמַן עָג סְבִיבִי עוּגָה סְפוֹגִית,
אַךְ כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְנֻתָּק מִן הַחַיִּים –
הַזְּמַן חוֹצֶה אוֹתִי
בְּקַו סַכִּינוֹ.
בְּחַיֵּי כָּל אָדָם מִתְרוֹצְצִים תָּמִיד שְׁנֵי סוּגֵי זְמַן:
זְמַן יָשָׁר וּזְמַן עָגֹל,
זְמַן חוֹלֵם וּזְמַן מֵקִיץ,
זְמַן הַפּוֹרֵט עַל מֵיתָר
וּזְמַן הַמַּקִּישׁ עַל אֶבֶן,
זְמַן רֵיק וּזְמַן מָלֵא,
זְמַן פּוֹתֵחַ וּזְמַן סוֹגֵר.
הַזְּמַן הַיָּשָׁר
הוּא זְמַן הַצִּפִּיָּה הָעַזָּה
שֶׁל תִּינוֹק רָעֵב לִינֹק,
וְהוּא זְמַן הַחֲרָדָה הָעַזָּה
שֶׁל הַזָּקֵן מִפְּנֵי הַמָּוֶת.
וְהַזְּמַן הַעֲגוֹל
הוּא זְמַנּוֹ שֶׁל הַתִּינוֹק
שֶׁעוֹד אֵין לוֹ זְמַן,
וְהוּא זְמַנּוֹ שֶׁל הַזָּקֵן
שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת הַזְּמַן שֶׁהָיָה.
הַזְּמַן הַיָּשָׁר
הוּא הַזְּמַן הַמְּתַסְכֵּל שֶׁל
יֶלֶד שֶׁרוֹצֶה הַכֹּל
רַק עַכְשָׁו,
וְהוּא הַזְּמַן הַמְּתַסְכֵּל שֶׁל
הַזָּקֵן שֶׁיּוֹדֵעַ
שֶׁעַכְשָׁו כְּבָר לֹא יִהְיֶה.
וְהַזְּמַן הַעֲגוֹל
הוּא הַזְּמַן הַמָּתוֹק שֶׁל הַיֶּלֶד
שֶׁשָּׂמֵחַ עַכְשָׁו,
וְהוּא הַזְּמַן הַמָּתוֹק שֶׁל הַזָּקֵן
שֶׁשָּׂמֵחַ בְּחַיָּיו.
הַזְּמַן כְּחֹמֶר אָמוֹרְפִי\גַּעְגּוּעִים לפרופ. אָמְדוּ
לַזְּמַן אֵין צוּרָה וְאֵין מָקוֹם
זֶה רַק אַתָּה שֶׁנּוֹתֵן לוֹ צוּרָה וְנוֹתֵן לוֹ מָקוֹם.
הַזְּמַן כְּמוֹ מַיִם
מְמַלֵּא כָּל כְּלִי
זוֹרֵם בְּכָל עָרוּץ
גַּם בִּפְנִים וְגַם בַּחוּץ.
רַק שֶׁהַשְּׁהִיָּה בִּפְנִים
אֵינֶנָּה דּוֹמָה לַשְּׁהִיָּה בַּחוּץ.
אָהַבְתִּי אֶת "הֶרֶף הַזְּמַן" הברגסוני;
שֶׁהוּא הַדְּבַשׁ הַנִּגָּר מֵחַלַּת-הַזְּמַן,
שֶׁהַנֶּפֶשׁ מִבִּפְנִים מְלַקֶּקֶת
בִּלְשׁוֹנָהּ.
אָהַבְתִּי אֶת אנרי ברגסון כְּמוֹ שֶׁלִּמְּדָה אוֹתוֹ
מוֹרָתִי הָאֲהוּבָה
פרופ. אֵלִיעָנָה-אָמְדוּ-לֵוִי-וָלֶנְסִי
בְּחַיֶּיהָ שֶׁלָּהּ;
כְּשֶׁהִיא מְלַטֶּפֶת וּמְחַבֶּקֶת אֶת הַזְּמַן,
וְנוֹתֶנֶת בּוֹ אֶת נְשִׁיקוֹתֶיהָ
בְּפִילוֹסוֹפְיָה, בַּפְּסִיכוֹאָנָלִיזָה, בְּיַהֲדוּת, בַּצִּיּוּר,
וּמְצַיֶּרֶת עַל אוֹר אחה"צ שֶׁלּוֹ
אֶת הַחֲגִיגָה הַיּוֹמְיוֹמִית…
וְאוֹהֶבֶת בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן שְׁלוֹשָׁה בְּעָלִים
וְאֶת עַצְמָהּ…
וְנִשְׁאֶרֶת עִם אַהֲבַת
הַזְּמַן…
וְלוֹקַחַת אֶת כָּל הַזְּמַן שֶׁבָּעוֹלָם
וּמַעֲנִיקָה בּוֹ אַהֲבָה
לָעוֹלָם.
הַסּוֹף
לִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֵׁב: הַסּוֹף,
שׁוּם דָּבָר לֹא מְבַשֵּׂר,
רַק עוֹד יוֹם וְעוֹד יוֹם חָסֵר…
וְלִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֵׁב: הַסּוֹף,
הַכֹּל הוּא מְבַשֵּׂר,
אֱלֹהִים נוֹתֵן לָנוּ לִכְסוֹף
וְיֵשׁ לָנוּ אֶת זֶה-
מֵהַתְחָלָה וְעַד הַסּוֹף.
אָדָם אוֹרֵג שָׁטִיחַ
אָדָם אוֹרֵג שָׁטִיחַ
וּמַשְׁאִיר קְצָווֹת לֹא קְשׁוּרִים – –
עַד מְהֵרָה מָה שֶׁהָיָה שָׁטִיחַ
הוֹלֵךְ וְנִפְרַם…
מִקֵּץ שָׁנִים
חוֹזֵר הָאָדָם וְעוֹמֵד מוּל
שְׁתִי וָעֵרֶב מְפֹרָר
סוֹפֵר קְשָׁרִים שֶׁלֹּא הָיוּ
וּמְחַפֵּשׂ שָׁטִיחַ…
לְהַתְחִיל הַכֹּל מֵהַתְחָלָה
יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמַּתְחִילִים הַכֹּל מֵהַתְחָלָה –
עוֹד לֹא מַתְחִילִים לִחְיוֹת וּמִתְנַפֵּץ הַגַּל;
וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַהַתְחָלָה הִיא סֵבֶל מָתוֹק
וְאֹשֶׁר כִּמְעַט בִּלְתִּי נִסְבָּל,
שֶׁמְאַפְשֶׁרֶת לִמְשׁוֹת מִתּוֹךְ יָם דּוֹהֶה שֶׁל זִקְנָה
אֶת דְּמוּת הָעֶלֶם שֶׁהָיִיתָ,
וְשֶׁאִם לֹא תִּטְבַּע בַּיָּם הַזֶּה, יָכוֹל לִהְיוֹת
שֶׁזוֹ תִּהְיֶה לֵדָתְךָ הַשְּׁנִיָּה.
יֵשׁ לִי חֵשֶׁק
יֵשׁ לִי חֵשֶׁק לַעֲשׂוֹת עִנְיָן
מִכְּלוּם.
אֵיזֶה עִנְיָן אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת מִכְּלוּם
אֲפִלּוּ שֶׁכָּל כָּךְ מִתְחַשֵּׁק ?
הַחֵשֶׁק עַצְמוֹ הוּא כְּבָר עִנְיָן גָּדוֹל
בָּאֶפְשָׁרוּת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ
וְהַכְּלוּם הוּא מַשֶּׁהוּ, לֹא?
הַפִילוֹסוֹף הַפֶּסִימִי, שופנהאואר,
תָּלָה בַּחֵשֶׁק אֶת כָּל עוֹלָמוֹ.
בִּמְחִילָה, לֹא הָיִיתִי תּוֹלֶה בּוֹ אֶת כָּל עוֹלָמִי.
וְחַיָּבִים לְהוֹדוֹת
כִּי בְּשׁוּם עוֹלָם מֵהָעוֹלָמוֹת
לֹא נִרְאֶה חֵשֶׁק מִתְחַבֵּר לְפֶּסִימִיּוּת…
וּבְכָל הַכָּבוֹד,
הָעוֹלָם כְּחֵשֶׁק שֶׁאֵין בּוֹ אֶפְשָׁרוּת
מְדַכֵּא הַרְבֵּה יוֹתֵר
מֵעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֶפְשָׁרוּת וְאֵין בּוֹ חֵשֶׁק.
ואעפ"כ, מִי מְסֻגָּל לִחְיוֹת
בְּעוֹלָם שֶׁאֵין בּוֹ חֵשֶׁק ?
*
אָז מָה הָיָה לָנוּ?
הָיָה לָנוּ חֵשֶׁק וְהָיָה לָנוּ כְּלוּם
וְהָיָה רָצוֹן לַעֲשׂוֹת עִנְיָן
מִכְּלוּם.
וְרָאִינוּ שֶׁהַחֵשֶׁק כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ
אֵינֶנּוּ כָּל הָעִנְיָן
וְהַכְּלוּם" יָכוֹל לִהְיוֹת מַשֶּׁהוּ
מְאֹד מַמָּשִׁי,
בִּמְיֻחָד אִם בּוֹעֵר בָּנוּ הַחֵשֶׁק
לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ
עִנְיָן.
סֵפֶר הַחַיִּים
בְּסֵפֶר הַחַיִּים
כְּמוֹ גַּם בְּכָל סֵפֶר עַמּוּדִים נִדְבָּקִים
לִפְעָמִים בִּבְלִי-דַּעַת, לִפְעָמִים בְּהֶסֵּח-הָדַּעַת.
אַךְ אִם שָׂמִים לֵב וּמַפְרִידִים בֵּין הָעַמּוּדִים
הָעֲלִילָה מִתְבַּהֶרֶת
וְהַחַיִּים מִתְמַלְּאִים
וּמִתְאָרְכִים.
סְעָרָה בְּכוֹס מַיִם
כָּל דָּבָר בַּחַיִּים
שֶׁעוֹשִׂים מִמֶּנּוּ עִנְיָן-
נִהְיָה מְעַנְיֵן
לֹא פָּחוֹת מִסְּעָרָה בְּכוֹס מַיִם
שֶׁאַף הִיא מְעַנְיֶנֶת כְּתוֹפָעָה!
מָה עוֹבֵר עַל כּוֹס
שֶׁמִּתְחוֹלֶלֶת בְּתוֹכָהּ סְעָרָה?
רוּחַ בָּאָה מִבַּחוּץ וְנִכְנֶסֶת פְּנִימָה לְתוֹךְ הֶחָלָל הַקָּטָן
וְהַמַּיִם שֶׁהִיא מַסְעִירָה נִדְחָפִים וּבוֹרְחִים
עַד שֶׁהַכּוֹס רֵיקָה
אֵין בָּהּ מַיִם…
הַאִם עוֹד תִּתְמַלֵּא הַכּוֹס
אוֹ תֵּעָשֶׂה לָהּ קְבוּרָה נָאָה?
לֹא, זֶה לֹא הַכּוֹס שֶׁתִּקָּבֵר,
אֵלֶּה הַחַיִּים
שֶׁלֹּא עוֹשִׂים מֵהֶם עִנְיָן.
חַיִּים שֶׁלֹּא עוֹשִׂים מֵהֶם עִנְיַן
מִתְרוֹקְנִים מֵהַחַיִּים
כְּמוֹ הַכּוֹס מִן
הַמַּיִם.
לַלֵּב אֵין שִׁיטָה
*************
הֵשִׁיטָה נוֹבַעַת מֵהַנִּסָּיוֹן הַמִּצְטַבֵּר וְהַנִּלְמָד
אֵיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר בַּצּוּרָה הַנְּכוֹנָה.
אַךְ לַלֵּב אֵין שִׁיטָה –
הַלֵּב יוֹדֵעַ.
לִפְעָמִים הַלֵּב חָכַם יוֹתֵר
מִשִּׁבְעִים וְשֶׁבַע שִׁיטוֹת.
אֵין שִׁיטָה לָאַהֲבָה,
לָאַהֲבָה שֶׁלֹּא תְּלוּיָה בַּדָּבָר.
שִׁיטָה לָאַהֲבָה
עוֹשָׂה אַהֲבָה תְּלוּיָה
בַּשִּׁיטָה…
אֵין שִׁיטָה לַמַּהוּת,
הַמַּהוּת
הִיא לֵב כָּל הַשִּׁיטוֹת.
הַשִּׁיטָה הַיְּחִידָה לְהַגִּיעַ לַלֵּב
הִיא בַּעֲזִיבַת הַשִּׁיטָה.
הַנִּסָּיוֹן לְהַגִּיעַ לַלֵּב בְּעֶזְרַת שִׁיטָה
הִיא מָנִיפּוּלַצְיָה עַל הַלֵּב-
וְהַלֵּב מִתְחַמֵּק מִכָּל
מָנִיפּוּלַצְיָה.
לַמְּצִיאוּת יֵשׁ שִׁיטָה
******************
הַמְּצִיאוּת עַצְמָהּ הִיא כְּמִין שִׁיטָה אַחַת גְּדוֹלָה
וְיֵשׁ כָּל מִינֵי שִׁיטוֹת לְהִתְמַצֵּא
בְּתוֹכָהּ.
שִׁיטוֹת טִבְעִיּוֹת וּמֻמְצָאוֹת
הֶגְיוֹנִיּוֹת יוֹתֵר וְהֶגְיוֹנִיּוֹת פָּחוֹת
פְּרִימִיטִיבִיּוֹת וּמְפֻתָּחוֹת
נְמוּכוֹת וּגְבוֹהוֹת.
לָאָמֶבּוֹת הַחַד תָּאִיּוֹת
יֵשׁ שִׁיטָה מֵעוֹלָם הָאָמֶבּוֹת
וְלַאֲנָשִׁים יֵשׁ שִׁיטוֹת מִכָּל הָעוֹלָמוֹת…
גַּם לָעִוֵּר יֵשׁ שִׁיטָה לְהִתְמַצֵּא
גַּם לָחֵרֶשׁ יֵשׁ שִׁיטָה לְהָבִין
גַּם לָאִלֵּם יֵשׁ שָׂפָה לְדַבֵּר
וּכְשֶׁהַצִּפּוֹרִים שָׁרוֹת סֶרֶנָדוֹת
וְהַפְּרָחִים מְחַיְּכִים
וְיֵשׁ אִוְשָׁה בֶּעָלִים שֶׁהָרוּחַ עוֹבֵר דַּרְכָּם,
אַתָּה יָכוֹל לְהִוָּכַח שֶׁאֵין זֶה חֲלוֹם
שֶׁאַתָּה בַּהַכָּרָה
וְשֶׁאֲפִלּוּ לָעֹנֶג הַזֶּה יֵשׁ שִׁיטָה
אֵיךְ לֶפְלַרְטֵט עִם הַחוּשִׁים
בְּאַהֲבָה.
צחק עם הצוחקים
לך על הנשגב,
מכל מקום שאתה נמצא בו
ואם יצחקו לך
צחק עם הצוחקים
כי כשאתה צוחק על עצמך
אתה מוציא את עודף האוויר
המנפח את האני שהולך על הנשגב…
הסוף
לפעמים אני חושב: הסוף,
שום דבר לא מבשר,
רק עוד יום ועוד יום חֲסֵר…
ולפעמים אני חושב: הסוף,
הכל הוא מבשר,
אלוהים נותן לנו לִכְסוֹף
ויש, יש לנו את זה-
מהתחלה ועד הסוף.
הכאב
הַכְּאֵב לֹא נִשְׁמָר בְּתוֹךְ כֵּלִים
שֶׁלֹא יְכוֹלִים לְהָכִילוֹ.
וְהַמִּלִּים שֶׁיְּכוֹלוֹת לְהָכִיל כְּאֵב
מוֹלִיכוֹת אוֹתוֹ לְאָן שֶׁהוֹלֵךְ הַדִּבּוּר
וְהַדִּבּוּר מִסְתַּנֵּן דֶּרֶך הַסְּדָקִים
וּבָא עַל הַשְּׁבָרִים.
וּבַּד בְּבַד עִם קוֹל הָאֲנָחָה הָעוֹלֶה מִלְמַטָּה
מגיע קוֹל רַךְ מִלְמַעֲלָה
וְהַמַּעֲבָר שֶׁל הַקּוֹלוֹת דֶּרֶךְ הַחֲלָלִים
מַבְלִיעַ אֶת הַכְּאֵב עִם זְרִימַת הַמִּלִּים.
גם בעציצי חרס פשוטים
גם בעציצי חרס פשוטים
פורחים פרחים
ואפילו ארגטלים ווניציאניים
לא ימנעו מפרחים ליבול.
התקווה צומחת בכל כלי
התקווה צומחת בכל כלי
וגם כלים סדוקים יכולים להכילה.
ושלא כמו הפרחים
תקוות לא נובלות לעולם.
סוף טוב הכל טוב
סוף טוב הכל טוב, על כן טובים הם החיים
שבסופם: אמא-אדמה אוספת ואב-תבל מקבל
וכל יצירי הרוח מפשיטים ממך את המוות
ופורשים לפניך את החיים
וקול ה"אהה" שלך מתגלגל
לכל אורכו ורוחבו של יקום חייך
ומעיר אותך מהשינה העמוקה שישנת
בה …
"ואליק בא מהים…" (משה שמיר)
אליק בא מהים הארצישראלי.
לכל אחד בארץ הצרה הזאת
יש רוחב ים.
עמוק בארץ הקטנה, האישית
יש לו לאליק, ים גדול, חרישי.
כשאליק מרגיש שקטן עליו המקום
שקטנו עליו החיים,
הוא מביט מערבה
וּמוצֵא את הים
והים מוצא לו
מקום בעולם.
מי שפוחד להרטיב את קצה אצבעותיו
בגלים
שלא מכיר את הים
וחי מרחוק
לעולם לא יכיר את אליק
כי אליק בא מהים.
מי שמכיר את אליק
נקשר ישר, נפש בנפש-
כי הים אצל אליק,
הים, הוא הנפש.
יֵשׁ חַיִּים בְּיַם הַמָּוֶת
יֵשׁ חַיִּים וְיֵשׁ מָוֶת בְּכָל דָּבָר
אֲפִלּוּ לְמֵתִים יֵשׁ חַיִּים
בַּזִּכְרוֹנוֹת
וּבָאֱמוּנָה
בַּחַיִּים שֶׁלְּאַחַר הַמָּוֶת.
יֵשׁ דָּבָר שֶׁעַל פָּנָיו נִרְאֶה מֵת
וְהוּא אוֹצֵר בְּקִרְבּוֹ שִׁפְעֵי חַיִּים
וְיֵשׁ דָּבָר שֶׁעַל פָּנָיו נִרְאֶה חַי
וְהוּא אוֹצֵר בְּקִרְבּוֹ חַרְבוֹנֵי מָוֶת.
כְּמוֹ כֵּלִים שְׁלוּבִים הֵם הַחַיִּים וְהַמָּוֶת
כְּשֶׁהַמָּוֶת עוֹלֵה הַחַיִּים יוֹרְדִים
כְּשֶׁהַחַיִּים עוֹלִים הַמָּוֶת יוֹרֵד…
בְּכָל דָּבָר יֵשׁ חַיִּים וְיֵשׁ מָוֶת
אֲפִלּוּ בְּיַם הַמָּוֶת יֵשׁ חַיִּים
וְאֶתְגָּר גָּדוֹל הָיָה לְגַלּוֹתָם
וּלְהַעֲלוֹתָם מִתּוֹכוֹ.
בִּקַּרְנוּ בְּמִפְעֲלֵי יַם הַמֶּלַח
וְנֶחְשַׂפְנוּ לְיַעַר צִנּוֹרוֹת
שֶׁמַּעֲלִים חַיִּים
מִמַּעֲמַקֵּי הַמָּוֶת
וְחָשַׁבְתִּי שֶׁאִם יִפָּתַח אֶחָד מֵהֶם
אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם
יַחְזְרוּ הַחַיִּים לִשְׁקֹעַ
בְּיַם הַמָּוֶת
וְיֵעָצֵר חָלִילָה שִׁנּוּעַ הָאַשְׁלְגָן
שֶׁמַּפְרֶה אֶת שְׂדוֹת הָאֹרֶז
בַּמִּזְרָח הָרָחוֹק
וּמַשְׂבִּיעַ מִילְיוֹנֵי
בְּנֵי אָדָם
וְיָדַעְתִּי שֶׁהַחַיִּים עוֹמְדִים נֶגֶד הַמָּוֶת
פּוֹתְחִים צִנּוֹרוֹת סְתוּמִים
וְסוֹתְמִים צִנּוֹרוֹת פְּתוּחִים
וְהָאַשְׁלָג מַמְשִׁיךְ לְהַחֲיוֹת
אֶת שְׂדוֹת הָאֹרֶז הַנִּצְחִיִּים.
בגן המציאות
בגן המציאות
זורעים קרעי חלומות
ומשקים אותם מים ממעיינות העתיד
וקוראים בקול רם את קידודי הדי אן אם שלהם
ולאחר שיודעים משהו על תקוותיהם
מניחים תקווה על תקווה
ושומרים עליהם כמו ששומרים על מכתבי אהבה.
עד שמתפורר הנייר, נשחת הכתב
ומתעמעם הזיכרון על האהבה ועל האוהבים
שהיו אי פעם.
להד"ם
להד"ם, הן לא היו דברים מעולם,
להד"ם, הן מעולם לא נפתחו פצעים,
לא נזל דם,
ומי שגיחך ולעג ולא הוציא מילה טובה
היה כלא היה.
וכל אלה שרקדו מסביב
כאילו יש גולם במעגל
כבר יצאו מהמשחק.
ומי שהרגיש שיצאה נישמתו
ונותר אך כגוף –
התעורר מחלום רע…
והמציקים שהתכוונו להציק-
לא הציקו
והקללה לא פעלה…
וכששמעו הטפשים את הבדיחות על חשבוננו
צחקו כמוצאי שלל
ואילו את החכמים הבדיחות הללו
לא הצחיקו כלל.
והארץ לא רעשה
והאדמה התמידה בשתיקתה
והשמים לא נפלו-
ולא היה מי שיתפעל מהמצב…
לכן כמעט טבעי היה
שלא נאמרה תודה לאל
והטרחנים שלא הפנו את הגב
המשיכו לסגוד לעגל הזהב.
. .
הכוכבים המנצנצים ביקום
הכוכבים המנצנצים ביקום מחזירים לנו
באור חוזר את הכוכב הפנימי
על ראי הנפש –
ואילו אנחנו שמחפשים לראות בכוכבים
את הדמות שנמצאת
על הראי –
דומים לאסטרולוגים שרואים איזו פְרֵחָה
שמסתובבת על מפת הכוכבים
בחוץ –
וחושבים שראו את בת המלך
שכל כבודה
פנימה.
לִילִיוֹמָה
הַזֶּהוּת
הִתְגַּלְּתָה לִי כְּמוֹ פֶּרַח שֶׁל לַיְלָה
נִסְגֶּרֶת בַּיּוֹם
וְנִפְתַּחַת בַּלַּיְלָה.
ליליומה קָרָאתִי לָהּ
ליליומה הָאַחַת
גַּם אִם בְּתוֹכִי
הִיא מְפֻצֶּלֶת לִשְׁתַּיִם.
ליליומה עָשְׂתָה לִי חַיִּים קָשִׁים –
בַּיּוֹם אָמַרְתִּי מִי יִתְּנֵנִי לַיְלָה
וּבַלַּיְלָה אָמַרְתִּי מִי יִתְּנֵנִי יוֹם.
ליליומה חָיְתָה בֵּין הַהֲפָכִים
וַאֲנִי חָיִיתִי עַל הַפָּנִים.
שֶׁבָּרַחְתִּי מֵעַצְמִי –
מִמֶּנָּה בָּרַחְתִּי,
כְּשֶׁשָּׂנֵאתִי אֶת עַצְמִי –
אוֹתָהּ שָׂנֵאתִי.
וְרַק שֶׁכְּבָר לֹא יָכֹלְתִּי לִחְיוֹת כָּךְ עִם עַצְמִי
הִכַּרְתִּי בִּזְכוּתִי לִחְיוֹת עִם ליליומה
וְהֶחְזַרְתִּי אֶת חַיַּי לְעַצְמִי
בַּיְּדִיעָה שליליומה
זֶה אֲנִי.
(הֶעָרָה: "כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, בַּאֲשֶׁר הוּא אָדָם,
מֻרְכָּב מִזֶּהֻיּוֹת חֶלְקִיּוֹת, לְעִתִּים כְּפוּלוֹת וְסוֹתְרוֹת.
לִחְיוֹת עִם זֶהוּת מֻרְכֶּבֶת, זֹאת זְכוּת אֱנוֹשִׁית בְּסִיסִית".
(פרופ. יִרְמְיָהוּ יוֹבֵל בְּשִׂיחָה עַל סִפְרוֹ "הָאֲנוּסִים")
עַד קְצֵה הַגְּבוּל
אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָדַעַת כֵּיצַד הוֹלֵךְ אָדָם
עַד קְצֵה גְּבוּלוֹ,
שְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי-הַגְּבוּל;
שְׁאַל אֶת הָעִוֵּר –
עַל הַמַּמָּשׁוּת הַשְּׁקוּפָה הַנִּגְלֵית לוֹ
בְּמִשּׁוּשָׁיו.
אֶת הַחֵרֵשׁ –
עַל הַהַאֲזָנָה הַפְּנִימִית
לְדִמְמוֹתָיו.
אֶת הָאִלֵּם –
עַל הַלָּשׁוֹן לְלֹא מִלִּים
בִּתְנוּעוֹתָיו.
אֶת הַמְּשֻׁתָּק –
על ההתקדמות בִּמְּקוֹם שִׁבְתּוֹ –
בַּהֲלִיכָה שֶׁל חַיָּיו.
וְאוֹתָנוּ תִּשְׁאַל;
עַל פְּרִיצַת מִגְבְּלוֹת הָרְאִיָּה, הַשְּׁמִיעָה, הַדִּבּוּר וְהַמַּעֲשֶׂה
בִּמְצִיאוּת המאפשרת וְהַפְּתוּחָה שֶׁלָּנוּ…
צִפִּיּוֹת
הִנְמַכְתִּי צִפִּיּוֹת-
הַצִּפִּיּוֹת גָּבְהוּ.
זָרַקְתִּי לַמְּגֵרָה-
הַדִּמְיוֹן אָז הִתְגָּרָה.
הוֹרַדְתִּי לָרִצְפָּה-
נִצְנְצוּ בַּחֲשֵׁכָה.
חָפַרְתִּי בּוֹר
כִּסִּיתִים בָּאֲדָמָה-
הִכּוּ בָּהּ שֹׁרֶשׁ
וְנָבְטוּ מִקֵּץ שָׁנָה.
איי האסוציאציה
נדודי השינה הם גם
איי האסוציאציה
שעליהם עוגנים;
זיכרי היומיום, פני האהובים,
נופי השיכחה העולים מתהומות הזיכרון,
וטעמי החיים.
אלה המרימים עוגן מן האיים הללו
וחותרים בחרדה היסטרית
לים השינה,
יכול להיות שיצליחו לצלוח את הנדודים
ויכול להיות שתודעתם תתנגש בסלעי הרוגז
ושנתם תופר ללא המסעות המענגים
(אך לא חסרי הסיכונים)
באיי האסוציאציה.
ניצוצות
*******
הניצוצות מנצנצים
בחשיכה
ובשרך מלבין בחלומות.
גם בלילה אפשר לראות
כשמתמקדים
איך עולים ריצודים
מעולמך
ומאותתים לי
לגלות את ערוותך…
הר של ממתקים
***************
הר של ממתקים
ממתק אחד יותר מתוק מהשני,
הר של ממתקים להמתיק את החיים
בזמנים מרים.
ובזמן מר שכזה מסופר על איש
שחיפש מתוק בין מתוקים
שמעד והחליק על ההר
והתגולל בין
ממתקים.
עד שהחל להתגלגל לתחתית
ומרוב פחד, בהיותו מר מתמיד –
סחב תוך כדי התגלגלותו
את כל הבא לידו,
מוצץ ומלקק –
בשפתיו ובעיניו…
מושך ותופס –
באצבעות, במרפקים,
בציפורניו-
ואם זה לא די
הוא מספיק לגולל לידו
ערמת ממתקים גדולה
שמתגלגלת עמו –
במורד המתוקים במעוף
התאווה
שתחתיתה בסוכר וראשה
באינסוף…
מסתובב… מסתחרר…
ככל שהערמה נערמת יותר
וגלי ממתקים סוערים מכים בו
והוא במצב של הלם ושוק
עד שמפולת ממתקים
קוברת אותו בקבר
מתוק.
אקסיומה 6
***********
)מהאתיקה של שפינוזה)
״אידיאה אמתית חייבת להתאים למושא
שהיא האידאה שלו״
* * *
אהבה חייבת להתאים לאהוב שהיא אהבתו
ולא להתפזר לאהבת הנמצאים כולם,
אלה עם שם ואלה בלי שם
ואלה שאת שמם אינך יודע
ולא יכולת לדעת גם אם מאד רצית.
נכון אמרה זלדה האהובה במשוררים
״לכל איש יש שם!״
אך הן תודה, בפני עצמך,
מליוני האנשים האנונימיים
בדומה לגרגרי החול אשר על שפת הים
שאין להם שמות פרטיים
כולם חול
ובדומה לכוכבים אשר על השמים
שאין להם שמות פרטיים
כולם כוכבים
ורק לנבחרים מהם שאתה זוכר להם שמות
ואת פרצופם מכיר
וכאבם ושמחתם יודע
או לכל הפחות
משער
שעה שאתה שם את עצמך בעורם
ועוד יותר אם אתה מסוגל
-אפילו רק רגע-
לשים עצמך בנפשם-
אלה נפשות שהם באמת
מושאי אהבתך,
לא רק כאידיאה
אלא מי שאתה מחבק
חיבוק של
חיים.
***************
***********
****
שלום יקרים,
שולח לכם לחג את השירים שכתבתי בחודשים האחרונים. לאחר שהתאמצתי לבער מהם את החמץ ולהכשיר אותם לקריאתכם, שתהיה, כך אני מקווה, בהרגשה של חירות והנאה.
חג שמח, פנחס
התוכן
בהולכי בין הבתים
לחפש אלוהים זה לשלול…
ליליומה
רק תהילים
הכול נשמע
יצור של לילה
סֵפֶר הַחַיִּים
אֲנִי אָמַרְתִּי בחופזי כָּל הָאָדָם כּוֹזֵב (תְּהִלִּים קטז. יָא)
כשההיגיון מסתבך
כל עוד יש אופק
אור באור נוגע
כשסגר אלוהים את עצמו מעצמו…
מחפש הפתעות
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם…
רסיסים ממפל התנור
עד קצה הגבול
איך כותבים
לכתוב את החיים
חירות חירות…
בְּהוֹלְכִי בֵּין הַבָּתִּים
בְּהוֹלְכִי
בֵּין הַבָּתִּים וְהַחוּט
הַמְּקַשֵּׁר בֵּין בַּיִת לְבַיִת
רוֹפֵף, קָרוּעַ, אוֹ בִּלְתִּי נִרְאֶה
אוֹפְפִים אֶת הַמּוֹחַ קוּרֵי שֵׁנָה בִּלְתִּי נִלְאִים
שֶׁמּוֹשְׁכִים אוֹתִי אֶל הַבַּיִת הַפְּנִימִי
וְנוֹעֲלִים אֶת הַשַּׁעַר
בַּעֲדִי
לְחַפֵּשׂ אֱלֹהִים זֶה לִשְׁלֹל…
*************************
לִשְׁלֹל וְלִשְׁלֹל-
כָּל מַחְשָׁבָה, דִּמְיוֹן, וַחֲלוֹם אוֹדוֹתָיו
בִּידִיעָה כִּי מָה שֶׁהָיָה הָיָה וְאַחֲרֵי מֹשֶׁה
אִישׁ לֹא יִרְאֶה עוֹד אֶת
"אֶהְיֶה-אֲשֶׁר-אֶהְיֶה"
וְיִחְיֶה.
כָּל שֵׁם מִשְּׁמוֹתָיו נִשְׁלַל
טֶרֶם עֲלוֹתוֹ עַל דַּל
הַשָּׂפָה –
וּבְכָל זֹאת הַנְּשָׁמָה מִמַּעֲמַקֶּיהָ
שׁוֹאֶלֶת: אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ?
וּמְבַקֶּשֶׁת לְהַלְּלוֹ:
הַלְּלוּ יָהּ!
וְיֵשׁ עָלָיו מַחְשָׁבָה, דִּמְיוֹן וַחֲלוֹם
וְהוּא נוֹכַח בַּזְּמַן וּבַמָּקוֹם
לְכָל נֶפֶשׁ הַקּוֹרֵאת בִּשְׁמוֹ
בֶּאֱמֶת וּבְתֹם.
לִילִיוֹמָה
הַזֶּהוּת
הִתְגַּלְּתָה לִי כְּמוֹ פֶּרַח שֶׁל לַיְלָה
נִסְגֶּרֶת בַּיּוֹם
וְנִפְתַּחַת בַּלַּיְלָה.
ליליומה קָרָאתִי לָהּ
ליליומה הָאַחַת
גַּם אִם בְּתוֹכִי
הִיא מְפֻצֶּלֶת לִשְׁתַּיִם.
ליליומה עָשְׂתָה לִי חַיִּים קָשִׁים –
בַּיּוֹם אָמַרְתִּי מִי יִתְּנֵנִי לַיְלָה
וּבַלַּיְלָה אָמַרְתִּי מִי יִתְּנֵנִי יוֹם.
ליליומה חָיְתָה בֵּין הַהֲפָכִים
וַאֲנִי חָיִיתִי עַל הַפָּנִים.
שֶׁבָּרַחְתִּי מֵעַצְמִי –
מִמֶּנָּה בָּרַחְתִּי,
כְּשֶׁשָּׂנֵאתִי אֶת עַצְמִי –
אוֹתָהּ שָׂנֵאתִי.
וְרַק שֶׁכְּבָר לֹא יָכֹלְתִּי לִחְיוֹת כָּךְ עִם עַצְמִי
הִכַּרְתִּי בִּזְכוּתִי לִחְיוֹת עִם ליליומה
וְהֶחְזַרְתִּי אֶת חַיַּי לְעַצְמִי
בַּיְּדִיעָה שליליומה
זֶה אֲנִי.
(הֶעָרָה: "כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, בַּאֲשֶׁר הוּא אָדָם,
מֻרְכָּב מִזֶּהֻיּוֹת חֶלְקִיּוֹת, לְעִתִּים כְּפוּלוֹת וְסוֹתְרוֹת.
לִחְיוֹת עִם זֶהוּת מֻרְכֶּבֶת, זֹאת זְכוּת אֱנוֹשִׁית בְּסִיסִית".
(פרופ. יִרְמְיָהוּ יוֹבֵל בְּשִׂיחָה עַל סִפְרוֹ "הָאֲנוּסִים")
רק תהילים
אֵין לִי סַבְלָנוּת לאליאדות ולאודיסיאות
וְגַם אֶרֶץ הַשְּׁמָמָה קְשַׁת הַפִּעְנוּחַ
שֶׁל אליוט מְעַיֶּפֶת אוֹתִי.
מָה לַעֲשׂוֹת אֲנִי קוֹרֵא עַצְבָּנִי מִדַּי
לשכאלה…
רַק תְּהִלִּים אֲנִי קוֹרֵא
וְאֶת הַמִּלִּים הַקָּשׁוֹת שֶׁסַּבָּא שֶׁלִּי
הָיָה מְבָאֵר לְבַעֲלֵי הָעֲגָלוֹת,
אֲנִי מֵבִין מֵהָעֶרְגָּה
שֶׁל הַמִּזְמוֹר.
הכול נשמע
אַל תִּתֵּן לְעַצְמְךָ לְהִתְיַבֵּשׁ;
תְּלַחְלֵחַ אֶת שְׂפָתֶיךָ –
תּוֹצִיא הֲבָרוֹת –
תּוֹצִיא שְׁרִיקוֹת –
הַכֹּל נִשְׁמַע,
כִּי זֶה כָּל הָאָדָם.
יצור של לילה
בְּעֹמֶק הַלַּיְלָה הֻפְּנַטְתִּי מֵעֵינַי יַנְשׁוּף
שֶׁהִבִּיט לְתוֹךְ עֵינַי
וְהוֹבִיל אוֹתִי
לִמְעָרַת הַיַּנְשׁוּפִים.
לֹא פָּחַדְתִּי, גַּם אֲנִי כָּמוֹהוּ יְצוּר שֶׁל לַיְלָה
שֶׁמַּכִּיר אֶת קְרִיאַת יְצוּרֵי הָאֹפֶל
וְלֹא מְחַכֶּה לְשִׁירַת הַצִּפּוֹרִים
הַמִּתְעוֹרְרִים
עִם שַׁחַר.
סֵפֶר הַחַיִּים
בְּסֵפֶר הַחַיִּים
כְּמוֹ גַּם בְּכָל סֵפֶר עַמּוּדִים נִדְבָּקִים
לִפְעָמִים בִּבְלִי-דַּעַת, לִפְעָמִים בְּהֶסֵּח-הָדַּעַת.
אַךְ אִם שָׂמִים לֵב וּמַפְרִידִים בֵּין הָעַמּוּדִים
הָעֲלִילָה מִתְבַּהֶרֶת
וְהַחַיִּים מִתְמַלְּאִים
וּמִתְאָרְכִים.
אֲנִי אָמַרְתִּי בחופזי כָּל הָאָדָם כּוֹזֵב (תְּהִלִּים קטז. יָא)
הֶעֱרִיצוּ אָדָם,
חָשְׁבוּ שֶׁהוּא מֻשְׁלָם
כָּל עוֹד שֶׁהוּא הָיָה בְּדַעְתָּם.
כְּשֶׁהִבְחִינוּ שֶׁסָּטָה מִדַּעְתָּם
שִׁנּוּ אֶת דַּעְתָּם עָלָיו
וַהֲפָכוּהוּ לָרַמַּאי
שֶׁמְּרַמֶּה אוֹתָם.
לֹא רָצוּ לַדַּעַת מַהִי
דַּעְתּוֹ הָאַחֶרֶת.
מִבְּחִינָתָם, אֵין הוּא קַיָּם עוֹד
וּמֵעוֹלָם גַּם לֹא הָיָה…
הָאָדָם שֶׁהִרְגִּישׁוּ
כְּלַפָּיו כִּקְרוֹבֵי דָּם –
הָפַךְ לִהְיוֹת שְׂנוּא נַפְשָׁם.
וואיי וואיי עָלָיו
שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ עֲלֵיהֶם כְּלוּם וְלֹא יָדַע
עַל מָה וְלָמָּה הוֹצִיאוּ עָלָיו אֶת מִשְׁפָּטָם.
רַק דָּבָר אֶחָד
יָדַע בְּבִטָּחוֹן מָלֵא,
שֶׁרַק בֶּן אָדָם הִנֵּה הוּא
וּכבֶֶּן אָדָם לְעוֹלָם הוּא לֹא יִהְיֶה מֻשְׁלָם.
וְאֵלֶּה שֶׁהֶעֱרִיצוּהוּ
וְחָשְׁבוּ אוֹתוֹ לְמֻשְׁלָם טָעוּ וּבִלְבְּלוּ
בֵּין אָדָם שֶׁחַי בַּמְּצִיאוּת וּבֵין אָדָם שֶׁחַי בְּדִמְיוֹנָם.
חִפְּשׂוּ אָדָם טוֹב – וְרָאוּ בּוֹ רַק טוֹב,
חִפְּשׂוּ אָדָם רַע – וְרָאוּ בּוֹ רַק רַע,
וְיָצְרוּ גְּבוּל לֹא אֱנוֹשִׁי בֵּין הַטּוֹב וּבֵין הָרַע.
הִסְתַּכְּלוּ עַל עַצְמָם – וְרָאוּ כִּי טוֹב,
הִסְתַּכְּלוּ עַל הָאַחֵר – וְרָאוּ כִּי רַע,
וְכָךְ יָצְרוּ אֶת הַגֹּלֶם הַטּוֹב וְאֶת הַגֹּלֶם הָרַע.
שְׁנֵי הַגְּלָמִים
הִסְתּוֹבְבוּ שׁוּב וָשׁוּב מִסָּבִיב לְעַצְמָם
וּבִמְקוֹם לַעֲשׂוֹת הֶכֵּרוּת טוֹבָה יוֹתֵר עִם עַצְמָם
חִפְּשׂוּ בֵּין אֲנָשִׁים דְּמוּת אִידֵאָלִית
לְהִזְדַּהוּתָם.
וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא הָיוּ מוּדָעִים לָעֻבְדָּה
שֶׁהַדְּמוּת שֶׁנִּמְצְאָה נִלְקְחָה
מִדִּמְיוֹנָם
הִתְאַכְזְבוּ מֵהָאָדָם
וְהֶאֱשִׁימוּ אוֹתוֹ בְּכָזָב,
לַמְרוֹת שֶׁהֵם עַצְמָם
צִפּוּ אֶת הַבְּדִיל בַּזָּהָב.
כְּשֶׁהַהִגָּיוֹן מִסְתַּבֵּךְ
כְּשֶׁהַהִגָּיוֹן מִסְתַּבֵּךְ
אֵיךְ מוֹצִיאִים אוֹתוֹ מֵהַסְּבַךְ?
הַאִם עַל יְדֵי עוֹד הִגָּיוֹן
שֶׁיַּעֲבֹד עַל הַהִגָּיוֹן שֶׁהִקְדִּימוּ
וְעַל הַהִגָּיוֹן שֶׁהִקְדִּים אֶת זֶה שֶׁהִקְדִּימוּ
בְּתִקְוָה שֶׁבַּהִלּוּךְ לְאָחוֹר
הַפְּלוֹנְטֶר יֻתַּר?
אוֹ מַשְׁאִירִים אֶת הַפְּלוֹנְטֶר
וְהוֹלְכִים קָדִימָה לְשִׁקּוּלִים חֲדָשִׁים
שֶׁבּוֹנִים בַּיִת חָדָשׁ עַל חָרְבוֹת הַיָּשָׁן?
אוֹ שֶׁנִּשְׁאָרִים בַּבַּיִת הַיָּשָׁן
לִחְיוֹת עִם הַסְּתִירוֹת
וייאללה בָּלָגָן…
כל עוד יש אופק
יֵשׁ אֹפֶק גַּם לַמַּחְשָׁבוֹת
שֶׁרָצוֹת עַל גַּלֵּי הַיּוֹמְיוֹם
וּמְחַפְּשׂוֹת שָׁם אֶת יַם הַחַיִּים.
אֲבָל כְּשֶׁהַגַּלִּים מִתְיָאֲשִׁים
וְהַיָּם הוֹדֵף
יַם הַחַיִּים הוֹפֵךְ
לְיַם הַמָּוֶת.
וְאֵין יוֹתֵר מַחְשָׁבוֹת
לְבַד מִלָּתֵת
לְסִירַת הַחַיִּים
לָשׁוּט לְאִטָּהּ
אֶל הָאֹפֶק הַמֵּת.
אור באור נוגע
**************
"אוֹר הַלְּבָבוֹת יוֹתֵר דַּק וּמְעֻלֶּה מֵאוֹר הָרְאוּת " (ספר הכוזרי מאמר ב' סימן נ"ד)
"לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת-פָּנָי: כִּי לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם, וָחָי" (שמות ל"ג,כ')
" וְרָאִיתָ, אֶת-אֲחֹרָי; וּפָנַי, לֹא יֵרָאוּ" (שם, כ"ג)
אֲחוֹרַי – כָּל הַשְּׁאֵלוֹת, פָּנַי – כָּל הַתְּשׁוּבוֹת (הרבי מקוצק)
"לְךָ אָמַר לִבִּי: בַּקְּשׁוּ פָנָי, אֶת-פָּנֶיךָ יְהוָה אֲבַקֵּשׁ" (תהילים כ"ז, ח')
אוֹר בְּתוֹךְ אוֹר בְּתוֹךְ אוֹר:
אוֹר הָרְאוּת מֵאִיר עוֹלָם פִיזִי
אוֹר הַנְשָׁמָה מֵאִיר עוֹלָם רוּחָנִי
אוֹר הַלֵּב מֵאִיר עוֹלָם מוּסָרִי
שָׁלֹשׁ אֲלֻמּוֹת שֶׁל אוֹר
כְּשֶׁיִּתְלַכְּדוּ הָאוֹרוֹת
בָּאָדָם –
יֵרָאוּ פְּנֵי אֱלֹהִים
בַּעֲדָם
וְלֹא יִהְיוּ עוֹד שְׁאֵלוֹת מֵאֲחוֹרָיו –
רַק לִרְאוֹת אֱלֹהִים וְלָמוּת
בְּאוֹר פָּנָיו.
כשסגר אלוהים את עצמו מעצמו…
"וַיֹּאמֶר אֵלַי יְהוָה,
הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ
וְאִישׁ לֹא-יָבֹא בוֹ—
כִּי יְהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל, בָּא בוֹ;
וְהָיָה, סָגוּר"
(יחזקאל, פרק מ"ד, פסוק ב')
כְּשֶׁסָּגַר אֱלֹהִים אֶת עַצְמוֹ מֵעַצְמוֹ;
הַיָּפֶה וְהַטּוֹב נָסוֹגוּ מִפְּנֵי הַהַזְנָחָה,
הַפְּרִיחָה הִשְׁתַּהֲתָה טֶרֶם תִּבּוּל,
הַזְּמַן לֹא זָז, הַחַיִּים נֶעֶצְרוּ.
הַדִּבּוּר נֶחְסַם מֵהַמִּלִּים
שֶׁנֶּעֶרְמוּ בִּקְצֵה הַלָּשׁוֹן
וְהַהַשְׁרָאָה פָּגָה.
לַמְרוֹת שֶׁזֶּרֶם הַחַיִּים הָלַךְ וְהִתְיַבֵּשׁ –
הֶאֱמַנּוּ, כֻּלָּנוּ, שֶׁהָאֵל יוֹצִיא
אֶת עַצְמוֹ מֵעַצְמוֹ וִיחַבֵּק
אֶת עוֹלָמוֹ בִּשְׁבוּעָה
שֶׁלֹּא יַעֲזֹב עוֹד
לְעוֹלָם
וְיִתֵּן לָנוּ אֶת אַהֲבָתוֹ;
וְאִם חֲלִילָהּ יִקְרֶה
שֶׁאָנוּ נִימְאָס בּוֹ –
הָאַהֲבָה תְּנַצֵּחַ
אוֹתָנוּ וְאוֹתוֹ.
מְחַפֵּשׂ הַפְתָּעוֹת
עוֹד מְחַפֵּשׂ הַפְתָּעוֹת עַל אַף
כָּל הַמֶּטֶאוֹרִים הַכְּבוּיִים
שֶׁנָּפְלוּ בְּחַיַּי.
כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד לֹא רָאִיתִי הַפְתָּעוֹת
בָּאוֹרוֹת הַצְּהֻבִּים שֶׁהֵאִירוּ
אֶת אֲפֵלַת יַלְדוּתִי.
בְּכָל זֹאת אֵין הַפְתָּעוֹת גְּדוֹלוֹת יוֹתֵר
מֵהַפְתָּעוֹת שֶׁאָנוּ מַפְתִּיעִים
אֶת עַצְמֵנוּ –
כְּשֶׁמֶּטֶאוֹרִים כְּבוּיִים מַדְלִיקִים בָּנוּ חֵשֶׁק
וְאוֹרוֹת צְהֻבִּים מְאִירִים
אוֹר יְקָרוֹת
וַחֲלוֹמוֹת הַנְּפִילָה שֶׁל שָׁנִים,
שֶׁהָיוּ מְצִיפִים אֶת לֵילוֹתֵינוּ
מִתְפּוֹגְגִים כְּלֹא-הָיוּ…
"וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם"
********************************
כְּשֶׁיִּכּוֹן הַשָּׁלוֹם עִם בְּנֵי דּוֹדֵנוּ,
דִּמְיַנְתִּי בֵּית מִקְדָּשׁ שְׁלִישִׁי, מִבְנֶה אַרְכִיטֶקְטוֹנִי עֲנָק בְּרָחְבּוֹ וּבְגָבְהוֹ, עָשׂוּי מֵחֳמָרִים שֶׁל הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם (כְּגוֹן פִּתּוּחַ שֶׁל הַזְּכוּכִית הָעֲמִידָה, אוֹ שֶׁל הַפֶּרְסְפֶּקְס הַשָּׁקוּף),
קוֹנְסְטְרוּקְצְיָה עֲצוּמָה, מְלֵאַת אוֹר, מְמֻזֶּגֶת אֲוִיר.
מְכִילָה בְּתוֹכָהּ אֶת
מִסְגָּד אֶל אַקְצָה כְּמוֹ שֶׁהוּא
עַל מִתְפַּלְּלָיו וּמְבַקְּרָיו.
מִקְדָּשׁ שְׁלִישִׁי שָׁקוּף כֻּלּוֹ,
שֶׁכָּל אֶחָד יוּכַל לְחַוּוֹת
שֶׁכָּל אֶחָד יוּכַל לְשַׁוּוֹת
אֱלֹהִים לְנֶגְדּוֹ,
בְּלִי לְהַשְׁווֹת
אֲנָשִׁים,
אֱמוּנוֹת.
וְשֶׁקָּרָאתִי הַשַּׁבָּת שֶׁהַחוֹזֶה מִלּוּבְּלִין כָּתַב עַל
הַפָּסוּק: "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם".
"שֶׁיִּדְמֶה (הָאָדָם) שֶׁהַמִּקְדָּשׁ נִמְצָא בְּקִרְבּוֹ".
הֵבַנְתִּי מַהִי הַשְּׁקִיפוּת לָאָדָם
הַמְּדַמֶּה מִקְדָּשׁ
בְּקִרְבּוֹ.
וְאוּלַי זֹאת מַשְׁמָעוּת הַהַבְטָחָה
שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי
יָרַד לָאָדָם מֵהַשָּׁמַיִם,
שֶׁהָאָדָם בְּרוּחוֹ
יִהְיֶה כְּ-
מִקְדָּשׁ.
רסיסים ממפל התנור
מוקדש לאתי ולאהרון
שהמפל כולו עם
הרסיסים
בזכותם.
הֶחָלָל הַפָּנוּי
מַזְמִין אוֹתָנוּ
לְהִתְמַלֵּא
אֲנַחְנוּ מִתְמַלְּאִים
וְהַפֶּלֶא נשאר…
*
הַתַּנּוּר הַשּׁוֹפֵעַ
מְחַמֵּם אֶת הַלֵּב
לְכָל הַמִּתְקָרֵב
לְטַבּוּרוֹ.
*
הַמַּיִם הַנּוֹפְלִים עַל הַסְּלָעִים
מְסֻגָּלִים לִשְׁבֹּר גַּם אֶת
גַּאֲוַת הֶהָרִים
הַנִּשָּׂאִים.
*
אִם יוֹרְדִים כַּמָּה מֵאוֹת מַדְרֵגוֹת
אֶל תַּנּוּרוֹ שֶׁל הַטֶּבַע –
זוֹכִים לְכַמָּה אַלְפֵי
רְסִיסֵי חַיִּים
לַנְּשָׁמָה.
*
אֵין כּוֹחַ יוֹתֵר גָּדוֹל לְהָנִיעַ אֲנָשִׁים מֵהָעִידוּד –
וְאֵין עִידוּד יוֹתֵר חָזָק
מֵהָעִידוּד שֶׁבַּלֵּב.
*
הָרָצוֹן חָזָק יוֹתֵר מֵהַשְּׁרִירִים
וְהַשְּׁרִירִים חֲזָקִים
יוֹתֵר מֵהָרָצוֹן.
*
הַתְּשׁוּבָה הֲכִי קְצָרָה לַשְּׁאֵלָה הַפִילוֹסוֹפִית
עַל הַקֶּשֶׁר בֵּין הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ
נִמְצֵאת בַּמֶּטְרִים
הָאַחֲרוֹנִים
שֶׁל הָהָר.
הָרָצוֹן לְרַצּוֹת
הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים יוֹצְאִים הַחוּצָה
כַּכּוֹכָבִים מִבַּעַד לַשִּׁמְשָׁה.
הֵם לֹא דורשים הֲגָנָה,
שהרי הם פְּתוּחִים כְּשָׁמַיִם
מְנַצְנְצִים כַּכּוֹכָבִים.
לֹא צָרִיךְ לְהִתְגָּאוֹת
עִם הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שיש לנו
ולא לתת אותם כשוחד לקבלת אהבה
כמו ילדים גַּלְמוּדים שֶׁמְּחַפֵּשׂים חֲבֵרִים
בְּעֶזְרַת מַתָּנוֹת.
ואֵין מָה לְרַצּוֹת אֲנָשִׁים,
לֹא אֶת אִמָּא, לֹא אֶת אַבָּא, לֹא אֶת הַמּוֹרִים,
לֹא אֶת הַתְּעוּדוֹת, לֹא אֶת הַצִּיּוּנִים,
לֹא אֶת הָאִשָּׁה, לֹא אֶת האֱלֹהִים…
שָׁאַלְתִּי פַּעַם אַלּוּף מִשְׁנֶה,
שֶׁהָיָה עַל גְּבוּל הַדֶּמֶנְצְיָה:
מֵאֵיפֹה אַתָּה לוֹקֵחַ אֶת הַכּוֹחַ
לָלֶכֶת כָּךְ, זָקוּף?
הוּא הִסֵּס.
-אוּלַי הָאֱמוּנָה, נִסִּיתִי,
-אוּלַי אֱלֹהִים?
לֹא, הוּא אָמַר, הָאִשָּׁה.
לֹא אֲרַצֶּה אֶת הָאִשָּׁה הַיּוֹם
כְּדֵי שֶׁתּוֹלִיךְ אוֹתִי מָחָר.
הַיּוֹם זֶה הַיּוֹם מָחָר זֶה מָחָר,
אֵין לִי דִּיבִידֶנְדִים לְהַשְׁקִיעַ
בְּלְרַצּוֹת.
הָרוֹצֶה לְרַצּוֹת הוֹפֵךְ אֶת עַצְמוֹ
לִשְׁני הֲפָכִים עִם שֹׁרֶשׁ דּוֹמֶה.
הָרִצּוּי כִּמְעַט עָשָׂה אוֹתִי נְכֵה,
לֹא מְקַנֵּא בַּמְּרַצִּים…
החיים נמצאים בצד הישר
לֹא הפתלתל.
עֲרֵמַת נְחָשִׁים מִתְפַּתְּלִים
שנואה על החיים.
היושר עולה למעלה
כתפילה.
נִתֵּן אֶת עַצְמֵנוּ בְּיֹושֶׁר
מֵהנְּקֻודָּה הָאֱנוֹשִׁית
בְּקַו יָשָׁר
אֶחָד.
עַד קְצֵה הַגְּבוּל
אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָדַעַת כֵּיצַד הוֹלֵךְ אָדָם
עַד קְצֵה גְּבוּלוֹ,
שָׁאַל אֶת אַנְשֵׁי-הַגְּבוּל;
שָׁאַל אֶת הָעִוֵּר –
עַל הַמַּמָּשׁוּת הַשְּׁקוּפָה הַנִּגְלֵית
בְּמִשּׁוּשָׁיו.
אֶת הַחֵרֵשׁ –
עַל הַהַאֲזָנָה הַפְּנִימִית
לְדִמְמוֹתָיו.
אֶת הָאִלֵּם –
עַל הַלָּשׁוֹן לְלֹא מִלִּים
בִּתְנוּעוֹתָיו.
אֶת הַמְּשֻׁתָּק –
עַל הִשָּׁאֲרוּתוֹ בַּמָּקוֹם
בָּרִיצָה הַמַּתְמֶדֶת שֶׁל חַיָּיו.
וְאוֹתָנוּ תִּשְׁאַל;
עַל מִגְבְּלוֹת הָרְאָיָה, הַשְּׁמִיעָה, הַדִּבּוּר וְהַמַּעֲשֶׂה
בִּמְצִיאוּת הַגְּלוּיָה וְהַפְּתוּחָה שֶׁלָּנוּ…
אֵיךְ כּוֹתְבִים?
************
כְּמוֹ שֶׁחַיִּים;
נוֹשְׁכִים אֶת הַמִּלִּים, יוֹרְקִים אֶת הָאוֹתִיּוֹת,
זוֹרְקִים אֶת הַמִּשְׁפָּטִים וּמִתְעַלְּלִים בַּכָּתוּב…
וּלְאַחַר מִכֵּן סוֹלְחִים, מְתַקְּנִים, מְצַפִּים בִּמְתִיקוּת
וּמְקַשְּׁטִים חֲגִיגִי…
וְלִפְנֵי שֶׁמַּגִּישִׁים
עוֹבְרִים בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים
וּמַקְפִּידִים לְנַקּוֹת פְּלִיטוֹת פֶּה
כְּמוֹ: כָּזֶה… וְכְּאִילוּ… וְכְּאִילוּ מָה…?
שֶׁהִשְׁתַּרְבְּבוּ מֵהָאֶמְצַע
אוֹ מֵהַצַּד
וְאָז נוֹתְנִים אֶת הַחַיִּים
כְּמִסְמָךְ חָשׁוּב
מִיָּד לַיָּד
לְמִשְׁפָּט הַקּוֹרְאִים,
אֶחָד לְאֶחָד…
לִכְתֹּב אֶת הַחַיִּים
***************
מוֹרַי לִמְּדוּנוּ:
לִפְנֵי שֶׁתִּרְשְׁמוּ שׁוּרָה אַחַת
הִתְנַזְּרוּ מִכְּתִיבָה
וְהַקְדִּישׁוּ אֶת זְמַנְּכֶם לִקְרִיאַת
סִפְרֵי הַחוֹבָה
הַגְּדוֹלִים.
אַךְ מִבְּשָׂרִי לָמַדְתִּי:
לִפְנֵי שֶׁאֶקְרָא שׁוּרָה אַחַת,
אֶכְתֹּב עַל חַיַּי
הַקְּטַנִּים
כְּמִי שֶׁעוֹמֵד עָרוּם
לִפְנֵי הָאֱלֹהִים
וְאֶת הַמִּלִּים שֶׁחָיִיתִי אַקְדִּישׁ
לְכָל אֶחָד
מֵחֲבֵרַי הַטּוֹבִים.
חֵרוּת, חֵרוּת…
***********
לִפְתֹּחַ אֶת מַנְעוּל הַלֵּב
לִפְרֹץ אֶת סוֹגֵר הַמּוֹחַ
לְרַכֵּךְ ת'נוֹקְשׁוּת
לְשַׁחְרֵר אֶת הַפְּנִימִיּוּת הַתְּפוּסָה
לְהַתִּיר ת'קְשָׁרִים
לְגַלְגֵּל אֶת הַפְּלוֹנְטֶר לְאָחוֹר,
לְהַשְׁלִים עִם מָה שֶׁבָּעַר בְּנוֹ
וְלֹא הִצְלַחְנוּ לְמַמֵּשׁ
וּלְבַעֵר אֶת מָה שֶׁכָּבָה בְּנוֹ
מֵחֹסֶר עִנְיָן –
וְאָז לַעֲשׂוֹת אֶת הַסֵּדֶר
שֶׁל הַחַיִּים.
מאחל לכם יקיריי ואהוביי
סדר טוב ושמח
בחג ובחיים
שלכם, פנחס
אדם אל אדם 